אדם לעמל יולד:
"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ' ב')
ואומר ה' למשה רבינו:
"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג' יב')
ללמדנו, שהיציאה מעבדות פרעה והגאולה בכלל, הייתה במטרה לעבוד את ה'. לכאורה, אחרי הגלות הארוכה והמרה, היה מגיע להם קצת מנוחה. מדוע לא הניח להם ה' נופש קצר? מדוע מכניס אותם הקב"ה מיד לעול של מצוות?
להבין זאת, נדע, שחוק הוא בעולם - "אדם לעמל יולד". כל חיי האדם בעולם הזה, מלווים בטרדות וטורח בכל צעד ושעל. לכל אדם ניתן מינון מסוים אותו הוא צריך לסבול. אבל בידו לנווט את הטורח, הטרדות והסבל בכלל, לכיוון שיחפוץ. לכן, אדם שטרוד בתורה ומצוות, פוטר את עצמו מטרדות אחרות של חיי העולם.
כפי שראינו אצל שבט לוי, שעמלו בתורה, אכן לא השתעבדו במצריים. זה מה שאמרו חז"ל - "הם עמלים ואנחנו עמלים ", כולם עמלים! אבל הם עמלים בענייני העולם וממילא אינם מקבלים שכר ואנחנו עמלים בדברי תורה ומקבלים שכר. על זה אומרת התורה -"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך" - "ועבדת את אויבך" (דברים כח' מז').
דע לך! אם תפטור את עצמך מטורח בעבודת ה', לא ימלט ממך הטורח, אלא ימצא אותך במקום אחר ושם לא תקבל שכר.
מסיבה זו אומרים חז"ל, שאליעזר עבד אברהם, נקרא "עבד משכיל" וזאת כיוון שידע אליעזר שהוא בכלל קללת נח "עבד עבדים יהיה לאחיו" - קללה שאין להימלט ממנה. ידע אליעזר, שאין ברירה בידו ובעל כורחו יהיה עבד, אך משכיל היה וידע שניתנה לו הבחירה לאן לנווט את סבל העבדות ובחר להיות עבד של אברהם אבינו. ע"י זה, זכה להגיע למדרגות רוחניות רמות. כפי שמובא בחז"ל - "המושל בכל אשר לו" - מושל ביצרו כרבו, "דמשק אליעזר" - שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
ע"פ רעיון זה עונה הרב מבריסק על שאלה מפורסמת במאמר חז"ל. כשבא עשיו מן השדה ונתבשר על פטירת סבו, אברהם אבינו, כפר ואמר: לית דין ולית דיין, לכאורה, מה ראה עשיו להגיע לכפירה מפטירת אברהם אבינו?
מסביר הרב מבריסק, שכשבישר הקב"ה לאברהם, "כי גר יהיה זרעך" וכו'. שאלו אברהם אם השעבוד יהיה בחייו ונענה שיהיה לאחר פטירתו. א"כ חישב עשיו לעצמו, שהגיע זמן השעבוד לזרעו של אברהם ולכן כפר כדי להוציא עצמו מכלל זרע אברהם כדי שלא ישתעבד. שוב חישוב מוטעה של להיפטר מטורח...
"אדם לעמל יולד "
עניין העמל שקבע הקב"ה בעולמו, הוא כדי שיהיה האדם מאושר ומסופק בחייו. כפי שמובא בגמרא: "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חברו". מסביר רש"י, לפי שעמל בהן. טבע האדם לאהוב ולחפוץ יותר בדבר שהוא עמל וטרח עליו. כך הוא נקשר אליו ביותר. האושר, השמחה והסיפוק של האדם, מגיעים דווקא על ידי העמל. לכן אמרו חז"ל: "לפום צערא אגרא" ו"יפה פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער".
ככל שהאדם מתחזק ומתקשר בכל כוחו לתורה ומצוות ועמל בהן, אז הוא מתפטר מעמל וטורח העולם, הבאים על האדם משאר עניינים. אך אינו דומה טורח וטרדה בסתם עניין, לטורח בענייני תורה ומצוות, שטורח בתורה ובמצוות, מקבלות פן אצל היהודי של עונג, שמחה והנאה אמיתית. כמו שאומר דוד המלך: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" ואמנם מי שלא חש כך, עדיין לא הגיע למדרגה הראויה.
להמחשת הסבר זה, נביא משל מהמגיד מדובנא. יהודי הגיע לנמל עם חבילות וביקש מפועל אחד, שיוביל לו את החבילות הביתה. המתין היהודי בביתו והנה מרחוק הוא רואה את הפועל עם החבילות. אך שם לב היהודי, שהפועל מתנשף ומזיע מכובד החבילות. צעק היהודי לעברו, "אלו לא החבילות שלי, טעית! התבלבלת!". "מניין לך?", שאל הפועל. אמר לו היהודי, "החבילות שלי קלות הן ולא היה לך להתעייף כל כך ממשאן. אם כבדות הן לך הרי ברור לי שאין אלו חבילותיי".
ואומר המגיד מדובנא, זה שאומר הנביא: "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיה מג' כב'). אם קשה לך בקיום המצוות והן עליך למשא וטורח, אז "לא אותי קראת יעקב" - כלומר, לא את מצוותי שמרת, לא את תורתי קיימת!
דהיינו, מי שמרגיש קושי ואי נוחות מקיום המצוות, הרי ברור הוא, שאינו מקימן כפי שציווה ה' אלא בטעות! כי מצוות ה' הן קלות, הן נוחות, הן נעימות ומתוקות ביותר ובהרגשה אמיתית של "פיקודי ה' ישרים משמחי לב".
