עברית Français Español English

style="text-align: center">הובלות

 

דף הבית >> מאמרים >> בוטח בכוח הזרוע או בתבונת אנוש
בוטח בכוח הזרוע או בתבונת אנוש

הפיתרון לגלות:
האם יש פיתרון צבאי או מדיני לעימות עם שונאינו? מסקנתנו היא- שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, להתחזק בתורה ומעשים טובים ולצפות לישועת ד' ולגאולה העתידה.

לא ניכנס בזאת לשאלות מדיניות ופוליטיות, ולא נתייחס באופן ישיר לאירועים השוטפים ולהתפתחויות השונות. נעסוק רק בשאלה עקרונית, הנוגעת ליחסי ישראל והעמים, מתוך המבט התורני העולה מדברי רבותינו.
עד לגאולה העתידית, לא יהיה מזור לבעיותיו הפיסיות המדיניות של עם ישראל, ולא יוסר מעלינו שיעבוד מלכויות ולא יועילו לנו כל פעולותינו וכל ההתחכמויות שבעולם.  ביחסינו עם אומות העולם, אנו פועלים בזהירות מרובה, עקב בצד אגודל בפעולות שתדלנות זמניות וארעיות בלבד. איננו מחפשים "פתרון כולל", אלא "כיבוי שריפות" בלבד. כי אין דרך שבעולם שתסדיר אחת ולתמיד את מצבו של עם ישראל בדרך ארצית מהירה של "זבנג וגמרנו".
יהודי מאמין אינו בוטח בכוח הזרוע או בתבונת אנוש, שיועילו לו מול כל שונאי ישראל. יודע הוא, כי נגזר עלינו לחיות תחת אימי האומות ועוינותן, ככבשה בין שבעים זאבים. ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, להתחזק בתורה ומעשים טובים ולצפות לישועת ד' ולגאולה העתידה.
הדברים נכונים בכל שנות גלותנו, והולמים שבעתיים את מצבנו הקשה מול שנאת עמי ערב בני ישמעאל. שכן מקובלנו מדברי קדמונים, כי לא תהיה לנו עצה להינצל משנאתם ומהתנכלויותיהם עד שנזכה לביאת משיח צדקנו.

על כך כתב הרמב"ם דברים נכוחים ב"איגרת תימן": "ואתם אחינו, ידוע לכם שהקב"ה הפילנו במהמורות עוונותינו בתוך אומה זו, שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך 'ואויבינו פלילים', ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם, שאפילו דוד המלך ע"ה כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מרעת בני ישמעאל, ואמר 'אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אהלי קדר'. ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו שאין ביכולת האדם כוח לסבול, ויהי כמו שאמר דוד ע"ה 'ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו'. וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקריו לשתוק ממנו, וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו 'ומשמע ודומה ומשא' 'שמע, דום ושא'! וכבר הסכמנו כולנו, גדולים וקטנים, לסבול שיעבודם, שכן אמר ישעיהו ע"ה 'גווי נתתי למכים ולחיי למורדים, פני לא הסתרתי מכלימות ורוק'. ועם כל זה לא נוכל להינצל מרוב רעתם ופחזותם. וכל זמן שאנו רודפים שלומם, הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה, כמו שאמר דוד המלך ע"ה 'אני שלום וכי אדבר המה למלחמה', כל שכן אם נעורר עלינו ונקרא במלכות בדברים בטלים ושקר, הלא נסכן בנפשותינו ונבוא לידי מיתה".

כדברים הללו אומר גם רבנו חיים ויטאל זיע"א בביאורו "עץ הדעת טוב" על מזמור רכ"ד בתהילים. הוא מבאר שם, שלאחר ארבע גלויות בבל, מדי, יון ואדום עתידים בני ישראל להיות באחרית הימים בגלות ישמעאל, "כנזכר בפרקי ר' אליעזר ובמדרשי רז"ל ובספר הזוהר סוף פרשת לך לך ובעניין 'משא דומה וכו'". גלות זו תהיה שונה מקודמותיה, שכן ארבע הגלויות משולות לחיות, ככתוב בספר דניאל, ואילו ישמעאל, בשל היותו בן אברהם ונימול, נחשב אדם, אלא שנקרא 'פרא אדם', ולא 'אדם' גמור, מפני שמל ולא פרע. "והנה דוד ע"ה נתנבא ברוח הקודש במזמור זה כל מה שישראל עתידין להיות בגלות הנז'. והנה בהיות ישראל בגלויות הארבעה הם עתידין לומר לולי ד' שהיה לנו נא', כלומר עתה בד' גלויות אלו היינו אובדין לגמרי, כמ"ש אח"כ 'אזי חיים בלעונו' וכו', וסרס את המקרא כאילו אמר 'יאמר ישראל לולי ד' שהיה לנו נא', ר"ל עתה באלו הד' מלכויות. אבל עוד יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנקרא 'פרא אדם' כנ"ל, ואינו נמשל אל החיות. ואז יאמרו ישראל באופן אחר, 'לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם', כי להיותו 'אדם', לסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות, כמו שמצינו שאמר 'לו ישמעאל יחיה לפניך', וגם יש לו זכות המילה, כי גם לסיבה זו נקרא 'אדם' ולכן גלותו תקיפה משאר ד' מלכויות. וכמ"ש רז"ל כי לכן נקרא ישמעאל, על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם א-ל ויענם".
הוא מוסיף ומבאר, כי גלות זו תהיה קשה במיוחד, משום שמדובר באומה שהייתה שפלה ולא רגילה לגינוני מלוכה וריבונות שלטונית, ולפתע תעלה לגדולה. "ולפי ששאר האומות תמיד הייתה בהם ממשלה על שאר האומות ולא כן ישמעאל שתמיד היו ערביים שוכני אהלים ומדברות ואין להם עסק עם זולתם, אלא נמשלים לליסטים היוצאים ומקפחים בני אדם וחוזרין אליהם, וכמו שנאמר 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכל' וכו', ואח"כ עתידין למלוך על העולם ועל ישראל. לזה אמר 'בקום עלינו', על דרך מה שנתבאר בספר הזוהר על הפסוק 'ויקם מלך חדש' 'דבקדמיתא היה שפיל מכל אומיא והשתא קם למלוכה'. וביאר את אשר יאמרו אז ישראל בגלות ישמעאל, שקם הערבי ההוא נביאם משפלות גדול לרום מעלות כנודע, וזה אשר יאמרו אז 'לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם', שהוא ישמעאל, אז 'חיים בלעונו', וכו', כלומר: אזי בזמן זה, הגלות החמישית, הוא משונה מכל מה שעבר. כי אז חיים היו רוצים לבלוע אותנו, על דרך ו'תבלען השבלים וכו' ולא נודע כי באו אל קרבנה' וכו'. כי ח"ו בחרות אפם בנו, רצונם למחות שם ישראל מתחת השמים, כדמיון הדבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל וכאילו לא היה כנז'. וזה אומרו 'אזי חיים בלעונו' וכו'. מה שמצינו בד' גלויות הראשונות, אשר 'אזי המים שטפונו וכו', כי גלותם יותר קל והיינו אז דומים למי ששטפוהו המים וגופו קיים ולא נבלע לגמרי, כי אז הנחלה והכאב לא עבר אלא על נפשנו ולא על הגוף, מה שאין כן בגלות ישמעאל אשר בלעונו חיים בהיותנו בגוף ונפש מחוברים יחד".
הוא מאריך לבאר, שדוד המלך ע"ה אומר, כי בתחילה לא יהיה הצער אלא על נפשנו ולא לגופנו, "אזי עבר על נפשנו המים הזדונים", כי שאר האומות כוונתן הייתה בעיקר להמיר דת ישראל, שלא יעסקו בתורה ולא יקיימו המצות, כפי שאירע בזמני השמד, והיה זה בגדר "נחלה עבר על נפשנו", ולא גופנו, כי לא הייתה כוונתם רק לצוד נפשות בלבד כדי להעבירם על הדת, אלא שהדבר גרם ממילא גם היזק לגופנו, שהיו הורגים יהודים שלא רצו להמיר דת ואמונה. "וע"י כך אדרבה, הקב"ה היה מרחם עלינו. וזה שאמר 'ברוך ד' שלא נתננו טרף לשניהם', וכמעשה דדניאל על התפלה ודחנניה מישאל ועזריה על דלא פלחו לצלמא, וכאלה רבים בצדיקים פרטיים, ואף גם בכללות ישראל לא עזבנו הוא ית' ולא נתננו טרף לשיניהם והננו קיימים, יען ראה כי כוונתם להעבירנו על תורה"ק ומצוותיו ותקנתו קלקלתו. ומה שביקשו לטרוף נפשנו ולהמיתם בסוד 'הרשעים בחייהם קוריין מתים' לא נתננו טרף לשניהם". (הוא מוסיף, כי פסוקים אלה מרמזים גם על "ההטבלה" לנצרות, "ירמוז אל המים הזידונים הטמאים שהיו מזין כומרי אדום על ישראל, והיו ממירין אותם על כרחם באונס". שמכיוון שאנוסים היינו, ריחם ד' ית' ולא נתננו טרף בין שיניהם לעולם, "וזהו ענין האנוסים מספרד ומפורטוגל שחזרו לדת ישראל לאלפים ולרבבות ויצאו מתחת ידם ולא נשארו גוים אבודים ביניהם").
אך כל זה, שרצון האומות בעיקר לפגוע בנפשנו, הוא רק בגלויות הקודמות. "מה שאין כן בגלות ישמעאל, שהם רוצים להרוג נפשות וגופות ולכלות הממון של ישראל ולבולעם חיים ולא להשאיר להם שורש וענף... שעתידין להצר את ישראל צרות קשות ומשונות לא נראו כמותם, כנ"ל בשם רז"ל שלכן נקרא שמו ישמעאל".

מי שמכיר באמת התורתית הנצחית המובעת בדברי הרמב"ם ורבינו חיים ויטאל, יבין אפוא, כי אין כל מקום לאשליות בדבר "פתרון כולל" של הבעיה הערבית. לא כוח ועוצם יד וכיבוש צבאי מחד גיסא ולא חלומות של "מזרח תיכון חדש" מאידך גיסא, יצליחו לשחרר אותנו מגזירת הגלות בידי ישמעאל. עלינו להכיר בכך, שככל שנקרא להם לשלום, כן ימשיכו לחפוץ ולהשמידנו, ועל כך נאמר "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה", אך, כפי שכתב הרמב"ם כל שכן שאם נכריז עליהם מלחמה, שנעורר שבעתיים את איבתם ושנאתם. מה הוא אפוא הפתרון?
אין פתרון. זו המסקנה היהודית האמיתית לנוכח מצבנו. עד בוא המשיח אין לנו "פתרון קבע" לשיעבוד מלכויות. יש לפעול רק בשתדלנות ארעית, בדרך של "כיבוי שריפות". ולעניינו, כפי שהורו לנו גאוני הדור, יש להיזהר ממעשי התגרות באומות ויש להשתדל לכל הסדר רגיעה זמני, אך העיקרון אחר הוא: אין לנו פתרון קבוע, סופי ונצחי. אנו רק משתדלים לעבור בשלום עוד גל ועד גל ועוד גל בשנות גלותנו, עד אשר נזכה לגאולה העתידה שתביא אותנו לחוף מבטחים.
וכתב הגה"צ רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל מחסלביץ, בהתייחסו לנושא זה לפני כשמונים שנה באחד ממאמריו, המופיע בספרו "מדרש שמעוני". הוא מצטט את דברי חז"ל על אליהו הנביא ודבריו אודות הגאולה העתידה, כי המשיח יושב בין עניים וחולים בשערי רומי. הם חובשים את כל פצעיהם בבת אחת, אך המשיח "שרי חד ואסיר חד", חובש את פצעיו אחד אחד, כל פצע בתחבושת אחרת. (סנהדרין צ"ח). הגרש"מ דיסקין זצ"ל ביאר זאת בדרך דרוש ובאופן מקורי: "מקובל אצלנו מפי נביאים וחרוט בדמנו, במוחנו ובלב כל אחד ואחד מישראל, בדוק ומנוסה ע"י מסילת החיים הקשה ורבת התלאות שלנו, כי הגלות איננה דבר שבמקרה. למותר להאריך בזה, כי זה מן האכסיומות הברורות והגלויות לעין כל. המקרה איננו מתמיד. גלותנו באה אחרי כמה וכמה אזהרות של הנביאים. וכל ימי גלותנו היה דבר זה ברי וקבוע לכל אחד מישראל. עוונות אבותינו הרחיבו נוה ועונותינו האריכו קצו. ידיעה זו מחייבת להוציא ממנה מסקנה הגיונית, כי לבטל את הגלות, לשחרר את העם ישראל ממנה בדרכים טבעיים הדומים לדרכי שחרורם של כל העמים, זהו מנמנעי המציאות. אפשר להקל את הגלות, להמתיק מרירותה, לבטל חלקי גזרותיה וכובד אכפה, אך אי אפשר להיפטר ממנה ולשוב לכל עמנו כולו לתחיית המדיניות העברית באופן טבעי. ולפיכך עלולות היו כל התנועות שרצו לגאול את עם ישראל להביא לנו הפסד כפול: 1. הן מסכנות את עמדתם של רבבות יהודים מישראל בהשלותם אותם בגאולה קרובה, הלא רואים אנו מן הניסיון כי בימי המשיח הכוזב אבולפיה ובימי שבתי צבי שר"י, הרסו רבים את מעמדם בהתכוננם לעלות לארץ ישראל וחרבו רבבות בתי ישראל. 2. הן סיכנו את מצבנו הרוחני. אחרי כשלון תנועה משיחית, הקולטת את כל האנרגיה עם כל כוחות ותקוות הדורות ומשאת נפשם עד מיצוי הנפש ממש, בהכרח שתבוא תקופת ייאוש נורא ואכזבה איומה. לכן ראינו שהש"ציות הביאה לשמד ולהתנוונות הפרנקיסטית. כל תנועה עממית המושכת המונים ומבטיחה הצלחה קרובה, כשהיא נכשלת היא מביאה כליון רוחני ומוסרי על אלה שנגררו אחריה". הוא מוסיף וכותב, כי משום כך ראינו שגדולי ישראל מכל הדורות לחמו בחירוף נפש עם כל התנועות שיכלו להביא סכנה כזו לכלל ישראל. בכל שנות גלותנו שקדו גאוני ישראל על תקנת הכלל, עשו כל טצדקי להקל את קושי השעבוד, להסדיר את חיי האומה בגלות, לבנות מרכזי תורה ויראה בכל התפוצות אך נזהרו שלא להניע את העם לידי יציאה ביד רמה מן הגלות.
"וכששאל רבי יהושע בן לוי את המשיח אימת אתי מר? ענה ואמר: 'היום' בכל יום אם תשרשו אחרי סיבת גלותכם, אם בקולי תשמעו, אם תשובו אל ד' בלב שלם".

זו תקוותנו ומעוז מבטחנו היחיד בימים אלה, כאשר אנו חוזים במו עינינו לאיזו תסבוכת הגענו בשל אותם דמיונות שוא של "פתרון כללי" למצוקת עם ישראל. יהודי מאמין יודע, כי בשנות גלותנו יש לנו רק פתרונות ארעיים של שתדלנות חלקית ונקודתית. הישועה השלימה תהיה רק בגאולה העתידה, ועד אז, לא יעזרו כל התחכמויות להסרת גזירת הגלות גם לא בגלות ישמעאל האחרונה והקשה מכולן.
ונסיים בדברי ריבנו חיים ויטאל זיע"א, שלאחר שכתב כי בגלות ישמעאל "עתידין להצר את ישראל צרות קשות ומשונות שלא נראו כמותם, כנ"ל בשם רז"ל שלכן נקרא שמו ישמ הוסיף: "וא"כ אנחנו לא נדע מה נעשה, ואין לנו תקווה אחרת זולתי שנבטח בשמו הגדול ית' שיושיענו מידם"





 
   

נר תמיד
 

לע"נ הילד הטהור יהודה לייביש קלצקי בן איטה אסתר ז"ל

      כל הזכויות שמורות © ארגון השיבנו 2013  
     עיצוב והפקה ארטלי