איזה דג מותר באכילה? כתוב בתורה: "את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת, במים בימים ובנחלים, אותם תאכלו" (ויקרא יא,ט).
לפנינו איפוא בדיקה פשוטה שצריך האדם לעשות בטרם יאכל את הדג: אך ורק לבחון את חיצוניותו, באם יש לו סנפיר וקשקשת.
חז"ל שאלו – מה הדין אם מצא אדם חתיכת דג, האם היא מותרת באכילה? ותשובתם היא - אם בחתיכה שמצא יש קשקשים, אע"פ שאין בה סנפיר מותר לאכלה, כי אם יש לה קשקשים בוודאי יש לה גם סנפיר, והסנפיר היה בחלקו השני של הדג. אבל אם בחתיכה שמצא יש סנפיר אבל אין קשקשים אסור לו לאכלה, שיתכן ולדג זה אמנם יש סנפיר אך לא בטוח שיש לו קשקשים.
וזה לשון המשנה: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר, ואין לו קשקשת" (מסכת נדה דף נא:).
יש כאן לפנינו קביעה חד משמעית ומוחלטת אודות כל מגוון אוכלוסיית הדגים אשר בכל נהרות, אגמי וימי תבל, שעל פני הבריאה כולה: יש דגים שיש להם סנפיר ואין להם קשקשת או שאין להם לא סנפיר ולא קשקשת, ולעומת זאת - אין שום דג שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר!
ולכאורה קביעה זו תמוהה , כיצד יכלו חז"ל לקבוע לפני למעלה מ1800- שנה, שכל דג שיש לו קשקשת - חייב להיות בעל סנפיר?!.. ואם אי-פעם ימצא דג אחד בעל קשקשת, ואין לו סנפיר, הרי אמינות התורה תעמוד בסכנה!
ובפרט שבתקופת כתיבת המשנה רוב האוקיינוסים והימים בעולם טרם הוכרו ונודעו, ואיש לא בדק וחקר אלו סוגי דגים יש שם. והנה במשך ההיסטוריה נתגלו עוד ועוד ימים נהרות ונחלים, ועל-ידי כך מכירים הזואולוגים היום יותר מ-25,000 מיני דגים, ולא נמצא דג אחד שיש לו קשקשת, ואין לו סנפיר...! הדבר מדהים: מנין ידעו זאת חכמי התורה?
וכן שואלים בעלי התוספות (מסכת חולין סו:): "ואם תאמר מניין היה להם זאת לחכמים?... ומיישב- שכך היה מקובל בידם, הלכה למשה מסיני"!!!
אלו הן 'טביעות-אצבעות' ששתל הקב"ה בתוך התורה שקיבלנו בהר סיני. טביעות אצבעות המעידות בבירור ש'המסמך' הזה לא יכל היה להיכתב על-ידי בן אנוש! רק מי ששולט בטבע ובכל דבר בעולם, יכול לקבוע קביעות כאלה.