איזו חיה ובהמה מותר לאכול?
כתוב בתורה: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ: כל מפרסת פרסה, ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה בבהמה, אותה תאכלו" (ויקרא יא,ב).
בקביעה זו יש לנו את כל הידע הדרוש כדי להחליט איזו בהמה היא כשרה. כל חיה ובהמה שמפריסה פרסה שסועה (סדוקה), ומעלה גרה, היא כשרה. שאר הבהמות שאין להם את שתי הסימנים הללו כלל או רק סימן אחד, אינם טהורות ואסורה לאכילה. אך מעניין שהתורה מרחיבה עוד ומביאה דוגמאות של ארבע חיות בעלות סימן טהרה אחד, משני סימני הטהרה:
"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה: את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס, טמא הוא לכם. ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה, טמאה היא לכם. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה, והוא גרה לא יגר, טמא הוא לכם. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו, טמאים הם לכם" (ויקרא יא,ד-ח).
אם התורה כבר נתנה את הסימנים המדויקים לזיהוי בהמה כשרה, מדוע היא חוזרת לפרט את ארבעת היוצאים מן הכלל? מה המידע החדש שהתורה רוצה להוסיף לנו?
אלא, שהתורה מודיעה לנו במפורש, שאלה הם ארבעת בעלי החיים היחידים בכל העולם כולו שיש להם סימן אחד בלבד של טהרה...! אין חיה חמישית בעלת סימן אחד בלבד של טהרה! וכן שהחזיר הוא בעל החיים היחיד בעולם שמפריס פרסה שסועה ואינו מעלה גרה!!!
וכך לשון הגמרא: "ואת הגמל כי מעלה גרה הוא", שליט בעולמו (הקב"ה) יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל... (רש"י: 'אלא גמל' - השפן והארנבת האמורים בפרשה). "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא", שליט בעולמו (הקב"ה) יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר..." (מסכת חולין דף נט).
וכן כותב הרמב"ן (ויקרא יא,ג) "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע מעלת גרה"- והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל. אלא, שפרט הגמל והשפן והארנבת - בגרה, והחזיר - בפרסה, מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו"!

במשך 3300 שנה שחלפו מאז ניתנה ופורסמה התורה, נתגלו רבבות בעלי חיים שונים, גילויים של יבשות חדשות, כגון: אוסטרליה לפני כ-300 שנה בלבד, ואמריקה לפני כ-500 שנה, חשפו בפנינו עולמות חדשים מלאים בעלי-חיים נפלאים, נראה שאין אזור גיאוגרפי בעולם שנסתר היום מעינו של האדם.
אולם למרות הכל לא נמצאה בכל העולם כולו חיה או בהמה נוספת - חמישית, שיש לה סימן אחד בלבד של טהרה! וחיה או בהמה נוספת מלבד החזיר, שיש לה פרסה שסועה ולא מעלת גרה!
איך יכלה התורה לפני למעלה מ-3300 שנה, להבטיח הבטחה מדהימה כנגד כל העולם, שלא יתגלה לעולם בעל חיים נוסף שיש לו סימן טהרה אחד? אנו יודעים שבלתי אפשרי היה בזמן ההוא לזהות את כל החיות והבהמות בעולם, ולרוב האזורים בעולם טרם הגיעה רגל אדם בעת ההיא.
וכן שואלים ומשיבים חז"ל: "אך את זה לא תאכלו" - אמר רבי עקיבא: וכי משה רבינו צייד חיות היה? אלא, מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים" (ספרי, פרשת ראה, יד, צז).
וזה לשונו של המהר"ץ חיות (מסכת חולין דף נט.): " התורה נתנה בזה סימנים שהיא מן השמים, אחרי אשר האנשים חוקרים בכל עת במדינות חדשות, בריות גדולות וחיות אשר לא נודעו לקדמונים, ובכל זאת, לא מצאו עוד בהמה נפרדת או חיה, אשר תהיה מעלת גרה לבד זולת הגמל הארנבת והשפן, ומפרסת פרסה זולת החזיר, ולפיכך פרט הכתוב להודיע: שרק הוא השליט בעולמו, ויודע כל יצוריו, שרק אלו המפורשים בתורה לבד המה בעלי סימן אחד ולא יותר. וזה אין ביכולת בן אדם להחליט" !

מי היה לוקח סיכון כזה, להעמיד את אמינות התורה במבחן, על-ידי קביעה כזאת? מי כתב את החוק הזה?
רק בורא העולם, בורא היצורים כולם, היודע מה מצוי בעולמו, ומכיר את מהות וזהות כל בעלי החיים בעולם יכול להודיע מראש קביעה כזו!!!