| פדיון שבויים |
נביא להלן מדברי רבותינו על מצוות פדיון שבויים, חשיבותה וחומרתה. וק"ו כשניתן ובקלות, למנוע שבי! ויתירה ע"כ שבי שיש בו סכנת נפשות ודאי! שבי של דורות מעם ישראל!
הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ח כותב: פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות, והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך" ו"לא תקפוץ את ידך" ועל "לא תעמוד על דם רעך" ועל "לא ירדנו בפרך לעיניך", ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו", ומצות "וחי אחיך עמך", "ואהבת לרעך כמוך", ו"הצל לקוחים למות" והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
מובא בגמרא: "אנשי העיר שגבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להן דבר מצווה, מוציאין בו המעות. קנו אבנים וקורות לא ימכרום לדבר מצווה אלא לפדיון שבויים אע"פ שהביאו את האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין, מוכרין הכל לפדיון שבויים בלבד אבל אם בנו וגמרו, לא ימכרו את בית הכנסת, אלא יגבו לפדיונן מן הצבור".(בבא בתרא ג:).
הבית-יוסף מביא את דעת הירושלמי שאומר כי גם במקום שבו יש סכנה לחיי המציל חייב הוא להציל את חיי חברו. ועל אף שיש חולקים בדבר הצלת השבוי במקום שיש ספק סכנה לפודה, מביא הפתחי תשובה שהאדם לא ידקדק בדבר זה יותר מידי, שמי שמדקדק בזה סוף שמדקדקים איתו. "אולם צריך לשקול העניין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כמובא בגמרא (בבא מציעא דף לג) גבי שלך קודם לכל אדם "שכל המדקדק בעצמו כך סוף בא לידי כך". ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות".
פדיון שבויים במקרה של סכנת נפשות: בפתחי תשובה יו"ד רנב, ד מובאת מחלוקת במקרה שהשבוי נמצא במצב של סכנת נפשות. יש פוסקים שסוברים, שכל התקנה שאין משלמים כופר מופרז היא דווקא במקרה רגיל של שבי, שבו סכנת הנפשות אינה ממשית ומיידית, אבל כשהשובים מאיימים להורגו, מדובר בפיקוח-נפש של ממש, שדוחה את כל המצוות שבתורה, אז פודים אפילו בכופר מופרז.
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן תכו) נפסק: "הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באין עליו או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל ולא הציל, או ששמע עכו"ם או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בעכו"ם או באנס שהוא בא על חברו ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו וכיוצא בדברים אלו, עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
מזה נלמד עד כמה מוטלת עלינו החובה להציל את בנות ישראל המצויות בסכנת שבי, במצב של פיקוח נפש ממשי. ובכך להציל דורות שלמים מעם ישראל.
|
|
