באותה תקופה עת הפילוסופיה ההלניסטית פשטה בעולם, תפיסה הטוענת לקדמות העולם, שאיננה מודה בקיומו של עולם הבא, הכופרת בקיומו של דין ודיין! אותה פילוסופיה הפיץ אלכסנדר מוקדון, תלמידו של אריסטו, בתבל כולה. אולם, בארץ ישראל הוא לא ניסה להכניס את הפילוסופיה הזאת ולא כפה עליהם לא עבודה זרה ולא את תרבות יון, וזאת כאות הוקרה לשמעון הצדיק, אשר אותו ראה, כאדם שבישר את ניצחונותיו הרבים וכדמות שסייעה לו להגיע לשלטון כלל – עולמי. אולם בתקופה מאוחרת יותר, הצליחו המתייוונים מבית להכניס את אותה תרבות זרה ובעקבותיה אף עבודה זרה ממש. הם קראו

מאוחר יותר ליוונים לבוא לעזרתם, ולחסל את קיני ההתנגדות האחרונים, של אותם אנשים יראי ה' שלא קיבלו עליהם את תרבות יון.
עלינו להבין, על שום מה קבעו את מצות היום דווקא בהדלקת נרות. ולא זו בלבד, אלא שמצות נר החנוכה להדליקו ברחובה של עיר לשם פרסומי ניסא. אומנם, נכון שהיה נס, והמנורה דלקה במקום יום אחד שמונה ימים. אולם, הלוא בבית המקדש היה נס במנורה יום יום ושעה שעה, כמו שביארו חז"ל. ובבית המקדש עצמו היו עשרה ניסים באופן תמידי, ולא עשו לכל אותם ניסים שום זכר ושום חג. והרבה ניסים נעשו לאבותינו הן בהיותם בארץ ישראל והן בגלות, הן ניסים בעיתות מלחמה כמובא בספר יהושע, והן ניסים בעיתות שלום, ולא יצרו חז"ל שום מצווה מיוחדת לזכר אותם ניסים. אם כן, מה נשתנה נס "כד השמן" מכל הניסים כולם?

המהר"ל בספרו נר מצווה הביא שאלה זו: ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעין חנוכה. כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצווה, כי אין המצווה הנאה אל האדם (נר מצווה עמ' כב).

מובא בחז"ל על הפסוק –"והארץ הייתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום" (בראשית א, ב), וחשך, זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהייתה אומרת להם, "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל" . מובא במסכת שבת (כא, ב) כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ומשמע, שהיוונים הלכו ובדקו, ובצורה מכוונת וזדונית טמאו את כל השמנים. וצריך ביאור, על שום מה חיפשו היונים לטמא את כל השמנים?
אלא השמן מסמל את האור, והאור הוא התוכן הרוחני הפנימי שיש במעשה האדם והעולם. על ידי מעשי המצוות שמקיימים, ולימוד התורה, מאירים את העולם. ומכאן גם היפוכו של דבר, על ידי מעשי עברה, מחשיכים את העולם וגורמים להסתלקות אור השכל האלוקי. וכך כתב המהר"ל: כי כוונת היונים הייתה לבטל את התורה והקדושה של ישראל, כי המצווה לנו היא המעלה שכלית האלוקית, ובודאי בטול התורה הוא בטול ישראל. היוונים רצו להוציא מכלל ישראל את השכל האלוקי דהיינו- את עול התורה והמצוות, ובמקום זה לתת את ההבנה שלהם בחיים אודות אור וחושך. כלומר שני עולמות הגיעו להתנקשות, התפיסה האחת מסבירה שכל העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא ובאור זה רואה את כל המציאות בעולם אל מול תפיסה אחרת, אשר רואה את העולם הזה כתכלית. איננה מוכנה לראות את העולם באור האלוקי, אלא אך ורק, באור הגשמי, אור השמש אשר בנקודת מבטו של המאמין, של האור האלוקי, הינה החשכה של העולם.

התורה אינה חכמה בעלמא כשאר החכמות רק היא אלוקיות ממש. והיונים רצו לעשות ממנה חכמה בעלמא. וזהו נקרא "להשכיחם תורתך" דייקא "ולהעבירם מעל חוקי רצונך" שהוא עסק התורה לשמה. כמו שהוא רצונו יתברך ולא לשם חכמה בעלמא.

היוונים ושותפיהם המתייוונים 'החשיכו עיניהם של ישראל' בכך שפרקו מעליהם את אור התורה והמצוות. הם הטיפו שהתורה היא שוות ערך לכל החוכמות והתורות שיש לכל עם ולשון, ועל כן כל אדם והאמת שלו כל קבוצה ותרבות חייה, אין שום אמת מוחלטת אסור לאדם לחנך לערכים חד משמעים. ועוד 'דקלומים' שאנו שומעים גם כיום בקרב אותם שמגדירים את עצמם כפלורליסטים. ויצרו עולם שבו אין האדם יודע כלל את חובתו בעולמו. איננו בודק ואיננו חוקר "מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"(אבות ג, א). וזה הפירוש טמאו כל השמנים הם השקיעו מאמצים גדולים לטמא את מורשת עם ישראל "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". אולם, בדרך נס נשאר פח שמן אחד קטן, טהור. הוא סימל את אותם אנשים בודדים, אותם יחידים שנשארו דבוקים באמונת ישראל המשיכו לקיים את התורה ולהגות ולהתעמק בלימוד התורה למרות גזר דין המוות שהיה צפוי להם באם יתפסו. אותם יחידים שמסרו נפשם על קדושת ה', הם שזכו להחזיר את האור לתוך עם ישראל ולהחזיר ולהאיר את העולם. לכן, נקבע סמלו של חג החנוכה על ידי הנרות, ולא בפנים, לא בתוך הבית, אלא ברחובה של עיר. ללמד שאנו גאים באותו אור שקבלנו בהר סיני, באותו אור שבו אנו מאירים את חיינו שלנו ואת עולמו של הקב"ה. באותו אור אנו מראים את נצחיות התורה ואת עוצמתה של האמונה. אשר גם עמים חזקים ותרבויות אדירות לא הצליחו ולא יצליחו לכבותם.