מידת הצניעות היא מידה יקרה ועליונה מאוד, ודווקא מפני גודלה וחשיבותה, אין כמעט אפשרות לקיצורי דרך בקנייתה. כשם שבעולם הגשמי, ככל שהחפץ או הנכס יקר יותר, נדרש מאמץ גדול יותר כדי להשיגו, כך בעולם הרוח - ככל שהמידה שורשית ויקרה יותר, כך אנו נדרשים למהפך יסודי ומעמיק כדי לקנותה, ואין בכוחנו לרוכשה בשינוי חיצוני בלבד.
הצניעות היא בראש ובראשונה - נקודת מבט, תפישת עולם שהפנימיות היא כל כך יקרה, שאי אפשר לבזבזה ולהפקירה במחוזות שאינה שייכת בהם. הקשר בין איש לאישה, למשל, הוא מקום השראת השכינה, ומפני כך משול הוא למקום קודש הקודשים, שאסור הוא בכניסה לזרים, ואפילו הכהן הגדול נכנס אליו רק ביום הקדוש בשנה.
האהבה האמיתית לצניעות באה מתוך לימוד מעמיק והפנמה, עד כמה יקרים החיים הפנימיים של האדם, ועד כמה חיים אלו מאבדים מערכם, כאשר הם מופקרים ומוחצנים לכל דורש. דוגמא לכך בחיינו היומיומיים, אנו יכולים ללמוד מתחושתנו הקשה בעת שסודנו מתגלה. כל אחד יודע עד כמה הוא נפגע, כאשר סודותיו מתגלים, לא מפני שהוא מזלזל או מואס בסודותיו, אלא מפני שהם כל כך יקרים בעיניו, עד שברור לו שהם אינם מתאימים לשטחיות שבחוץ.
האהבה שבונה את התא המשפחתי ומתגלה בכל עוצמתה בשלמות הקשר שבין ההורים, כשורש להמשך הדורות, היא בעצמה - צלם אלוקים, כפי שאנו אומרים בשבע ברכות - "אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד". כל כך נשגבת היא אהבה זו, עד שהקשר בין כנסת ישראל לאביה שבשמיים נמשל לאהבה זו, במגילתו מליאת הכיסופים של שלמה המלך החכם מכל אדם, עליה העיד התנא הגדול רבי עקיבא - "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים".
רק מי שרגיש לכל עומקם ועוצמתם של החיים המתגלים באהבה זו, ולתנאים המתאימים לגילויים ולהוצאתם אל הפועל, יכול הוא לאהוב באמת את הצניעות, ולא להפוך אותה לחשבון חיצוני של אורך ורוחב הבד בלבד.
הצניעות היא אהבת מימד העומק שבחיים, וככל שנעמיק יותר במימד זה, כך נאהב יותר את הצניעות.

צניעות טבעית
נתמקד במובן הצר של מושג הצניעות, קרי - הלבוש של בת ישראל.
לכל מהלך של תיקון יש להקדים ולברר מהם שרשי הקלקול. בענייננו, הקלקול של הדור נובע מריחוקו מהצניעות הטבעית, ומבלבול בהבנת גדריה. דווקא מפאת הריחוק מתחושת הצניעות הטבעית, ראוי להחזיר תחושה בריאה זו על ידי הקדמת הנהגות מעשיות לבנין הקומה ההכרתית, בבחינת "טעמו וראו כי טוב".

באופן מעשי, יש להקדים "סור מרע" ע"י ניתוק מהשפעותיה השליליות של התקשורת והחברה החיצונית המייצרת מודלים לחיקוי. לחברה ישנה השפעה רבה, וקשה - בפרט לבנות - לשחות כנגד הזרם. לפיכך כבסיס ראשוני יש להתרחק מכל השפעה חברתית מעין זו, ויש לבחור בסביבה חברתית מתאימה, בה תמצאי דמויות לחיקוי, בבחינת "עשה טוב".
בהנחה כי הצניעות מתאימה לטבע הפנימי של בנות ישראל, ייעשה ההרגל לטבע, וניתן יהיה לצרף תובנות רוחניות פנימיות לערך הצניעות. לדוגמא, על הבת לדעת כיצד לנתב את הצורך הטבעי שלה למצוא חן בעיני רואיה, למישור בו ההתייחסות כלפיה תופנה לאישיות שלה, ולא לצדדים החיצוניים שלה. הסבר זה מפריך אמירה מקובלת בין הבנות כי "העיקר הוא הצניעות הפנימית". בניגוד למה שבנות רבות סבורות בטעות כי החברה מעריכה נשים לפי מראיהן החיצוני, ראוי להדגיש כי אדרבה, דווקא לבושה הצנוע של אישה, הוא המעורר יחס של כבוד כלפיה, מצד הרואים. ובכלל, אין סתירה בין יופי לבין צניעות, ניתן למצוא את הקו העדין בו ניתן לשלב בין השניים, כך שהצניעות רק תאדיר את יופייה של האישה.

צניעות מגלה את יופי החיים
בדורנו נושא הצניעות תופס מקום נרחב בשיח החינוכי. דיונים חינוכיים רבים נערכים סביב סוגיה זו. אך למרות חשיבותה של מידת הצניעות, מעניין לשים לב לכך שהתורה לא מצווה עליה במפורש, וזאת כיון שהצניעות היא מידה טבעית לאדם, כדברי הגמרא בעירובין (ק'): "אמר רבי יוחנן אלמלא נתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול...".
רק בנביאים ובכתובים מוזכרת הצניעות - "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה ו'). רק הצנוע בהליכותיו נמצא עם אלוקיו. ובמשלי (י"א) מלמדנו שלמה המלך: "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה", כלומר אין החכמה מצויה אלא אצל הצנוע, מפני שחוסר צניעות מבטא שטחיות בהבנת הערכים הפנימיים והרוחניים ועל כן אין החכמה מצויה אלא אצל הצנועים.
אל תראי את סוגיית הצניעות כקשורה ליצר או לקושי פיזי – שכן את מוכנה לעשות מאמצים גדולים הכרוכים בויתור על נוחיות פיזית למען אידיאות שאת מאמינה בהן. הגלות הארוכה של עמינו שבשה את היחס הנכון לחיים, ולכן גם הצניעות, כמו ערכים רוחניים נוספים, נתפסת כמיעוט ה"צבעוניות" של החיים, וכרצון למנוע חיים זורמים וטבעיים. לכן תבססי את החינוך העצמי שלך לצניעות על תפיסה המגלה את הצניעות, ככל התורה, כמבטאת בשלמות וביופי את שטף החיים. החינוך לצניעות כרוך בחינוך לתורת חיים המשקפת את הקודש גם בשטף החיים הטבעיים.