על מה אבדה הארץ?

מובא במסכת בבא מציעא דף פה עמוד א: אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט') "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ", דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.
דבר זה צריך ביאור, שהרי אם לא למדו תורה, הרי היה על החכמים לדעת זאת.

מובא בר"ן מסכת נדרים דף פא עמוד א: דבר זה נשאל לחכמים וכו' ולא פרשוהו - מדכתיב "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" מכלל שלא ידע אף אחד להשיב על כך  אלא הקב"ה, ומביא בשם ה"ר יונה ז"ל שכך יש לדייק בפסוק שעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ, כי אם הסיבה הייתה  על עזבם את תורתי כפשוטו משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש אלא ודאי עוסקים היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחלה כלומר שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכוונתה ולשמה.

היוצא מדברי הר"ן שהסיבה לחורבן היא בזה שלמדו תורה שלא לשמה , וצריך הבנה בזה וכי על עוון זה הגיע כל החורבן והגלות? ויתרה על כך שהרי מובא במסכת פסחים דף נ עמוד ב - דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה.
אלא הגר"א מסביר את כוונת הגמ' שלעולם יתחיל אדם ללמוד תורה שלא לשמה וזאת בכוונה להגיע בהמשך ללימוד לשמה, משא"כ בזמן החורבן שהם למדו שלא לשמה בכוונה להמשיך כך לעולם, וזאת מאחר ולא החשיבו את למוד התורה כראוי, ועל זה אמר הקב"ה "על עזבם את תורתי", שעזבו את לימוד התורה כפי שצריך להילמד.

עם זאת, עדיין צריך להבין וכי על כך באו כל האסונות שהיו עם חורבן הבית?
ועוד, שבמסכת יומא, דף ט עמוד ב, מובאת סיבה אחרת לחורבן: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים". מדוע לא הזכירו זאת?

מסביר זאת הגר"י בלזר זצ"ל ביסוד נפלא: הגמרא במסכת סוטה כא. אומרת  שלדעת כולם בזמן שאדם עוסק בתורה, התורה מגנה עליו ומצילה אותו, ורש"י מסביר מגנה מיסורים ומצילה מיצר הרע. וא"כ קשה שהרי בדור ההוא למדו תורה וכיצד לא הצילתם התורה מיצר הרע עד כדי שעברו על ג עבירות חמורות?

מיישב זאת הרב בלזר ע"פ דברי הגמרא בברכות סב: מובא שם – כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם כבדוד המלך דכתיב "ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" וכתוב "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו". ביאור הדברים, שהקב"ה הטביע טבע בבגדים שיחממו, אך מי שמבזה אותם ואינו מכיר בטובת הבורא, ניטל מהם טבעם והם לא מחממים.

יסוד זה חל גם כאן בלימוד התורה, שהטביע בו הקב"ה שיציל את האדם מיצר הרע, אך כל זה כשמעריך האדם את לימוד התורה ומכבדה ושאיפתו להגיע ללימוד תורה לשמה. בדור ההוא, שלמדו תורה שלא לשמה ולא כיבדוה עד שהגיעו לגדר של "עזבם את תורתי" אז לימוד תורה כזה לא הציל אותם מיצר הרע שניטלה ממנו טבעו להציל, ובעקבות כך ירדו והגיעו לשלש עבירות חמורות שגרמו לחורבן הבית ולגלות עם ישראל. וכעת יובן גם שדבר זה רק הקב"ה יכל לאומרו, שהוא בוחן ליבות וכליות, לעומת החכמים שלא הבינו כיצד התורה שנלמדת בהתמדה ובעוצמה רבה לא הצילה את הדור מהמצב אליו הגיע.