"ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה, ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א).
מהפסוקים המובאים בנביא ישעיה אנו לומדים בראש ובראשונה, כי יחוסו של המשיח הוא מדוד המלך ומזרע שלמה, וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת סנהדרין פרק חלק.
יעקב בירך לפני מותו: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה, ולו יקהת עמים" (בראשית מ"ט, י'). יעקב בברכתו לבנו יהודה, קורא למשיח בשם שילה. למעשה, יש למשיח שמות נוספים המבטאים את מהותו, כמבואר בתלמוד במסכת סנהדרין בפרק חלק (דף צ"ח, ע"ב): שילה, ינון, חנניה ומנחם. האברבנאל בספרו "ישועות משיחו" עמוד מ"ז מבאר את משמעות השמות: "שילה" - כי שלום ואמת ישררו בימיו. השם "ינון" מורה כי יהיה עליון על מלכי הארץ. "מנחם", כי ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו. גם בספרו "מעייני הישועה", המעין העשירי, תמר ז', הוא מסביר את מהותם של שמות המשיח ומשמעותם.
גדלותו הרוחנית של המשיח תהיה אדירה. על פי דברי הקבלה, כמובא בספר הזוהר (פרשת יתרו), תהיה דרגתו הנבואית קרובה לדרגת משה רבנו. נוסף לכך הוא יוכל לדון אדם לפי ריחו: "והריחו ביראת ה'". הוא לא יזדקק אף למשמע אוזניו, "ולא למשמע אוזניו יוכיח".
במדרש תנחומא (פרשת תולדות פרק י"ד) מובא: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור", זה משיח בן דוד. ולמה נקרא שמו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות... ירום מאברהם... ונישא מיצחק... וגבה מיעקב.. ונישא ממשה... וגבה כמלאכי השרת..." יש המסבירים את דברי המדרש, שאמנם גדלותו של המשיח בנבואה לא תעלה על זו של משה, עבד ה', אדון הנביאים, אולם בממשלה וגדולה הוא יגדל מאד, כי הוא ישלוט בצדקתו על העולם כולו!
על פי הקבלה (זוהר פרשת פינחס דף רמ"ו, רעייא מהימנא פרשת תצא דף ר"פ ע"א וספר "אור החיים" בראשית מ"ט, י"א) במלך המשיח תהיינה כלולות נשמות משה רבנו ודוד המלך.
אין חולק על כך שחכמתו של המשיח תגדל אף על חכמת שלמה. וכן מובא ברמב"ם (פרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב'). הרמב"ם בספרו ה"יד חזקה", וכן ב"אגרת תימן" הנודעת, כתב: "מפני שאותו המלך, שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה".
במטרה לעקוב אחר תכונותיו של המשיח ופועלו, נפרט את הכתוב בספר ישעיה בפרק י"א, על פי הפסוקים בהם פתחנו את המאמר:
"ונחה עליו רוח ה'". "רוח חכמה ובינה". "רוח עצה וגבורה". "רוח דעת ויראת ה'". "והריחו ביראת ה'". "ולא למראה עיניו ישפוט". "ולא למשמע אוזניו יוכיח". "ושפט בצדק דלים". "והוכיח במישור לענוי ארץ". "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע". "והיה צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו".
רבי יצחק אברבנאל (חי במאה ה-15), בספרו "משמיע ישועה", מציג את עשרת התנאים שעל המשיח למלא אותם:
א. מזרע בית דוד – ולא מזרע אחר. ישב במקומו על כסא דוד ויקרא בשמו: "ויצא חוטר מגזע ישי".
ב. במדרגת נבואתו המופלאת – המלך המשיח יתנבא במדרגה עליונה "ונחה עליו רוח ה'".
ג. בחכמתו העצומה – "ונחה עליו... רוח חכמה ובינה".
ד. שיהיה כובש את יצרו ונבדל ונפרד מהתאוות הגשמיות, ולא תהיה נטייתו אחרי שום חוש מחמשת החושים, כפי שנאמר: "רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".
ה. רודף צדקה ומשפט – רדיפה זו לא תקיף את עמו בלבד, אלא השפעתו המכרעת תהיה ניכרת בכל האומות. הוא ידע את הדברים לאמיתם, בדרך נבואה ורוח הקודש כיד ה' הטובה עליו, וכתוצאה מכך: "ושפט בצדק דלים".
ו. המשיח יחולל נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע בזכות דבקותו באלוקים ובכוח נבואתו.
ז. השלום ישרור בימיו בכל העולם, כפי שנאמר: "והיה צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו". לא יהיו חמס ושוד בארץ, תתבטלנה המלחמות ולא ירעו איש לרעהו.
ח. כל העמים יחפצו במלכות המלך המשיח ויכנעו תחת ידו. כולם יביטו בו וילמדו ממעשיו, ילכו באורחותיו והייתה מנוחתו כבוד: "וגר זאב עם כבש וגו'"(כאשר הכוונה היא גם לאומות שנמשלו לזאב ולכבש).
ט. המלך המשיח יקבץ את כל נפוצות (תפוצות) ישראל, כולם יחיו בשלום ובשלוה ולא תהיה מחלוקת ביניהם.
י. התנאי העשירי והאחרון שמציג האברבנאל על אודות המשיח הוא, שה' יתברך יעשה בימיו נס דומה לקריעת ים סוף, כפי שכתוב: "והחריב ה' את לשון ים מצרים, והניף ידו על הנהר וגו'" (ישעיה י"א, ט"ו). הנהרות שדרכם יעבור עם ישראל אל מולדתם יתייבשו, כפי שהיה בקריעת ים סוף, כאשר נבקע הים: "והייתה מסילה לשאר עמו אשר ישאר מאשור, כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים ".

המשיח יתגלה לראשונה בישראל: "כי בארץ ישראל תחילת הראותו (לשון הרמב"ם ב"אגרת תימן"), שנאמר: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים, הנה בא, אמר ה' צבא-ות" (מלאכי ג', א').
בפרק זה הוזכרו דרישות רבות ומחמירות שידרשו ממנו. יהיה עליו להוכיח כי אכן הוא עומד בקטגוריות המחמירות, הן של פסוקי התנ"ך (ישעיה י"א), הן של דברי חז"ל בתלמוד ובזוהר והן של מפרשי הקבלה (כדוגמת רבנו יצחק אברבנאל). נזכיר בקצרה את הנושאים הנידונים: חכמה, צדקות, כח נבואה, כח משפט, צדק, ענווה. הוא יצטיין בכל אלו בהיקף, בעוצמה ובעומק, שאינן מצויות כלל אצל בן תמותה המוכר לנו. הוא יבלוט בפעולותיו ובהשפעתו: השכנת שלום כלל עולמי, העולם כולו יחפוץ במלכותו, לא תהיה מחלוקת על עצם משיחיותו, הוא יחולל נפלאות בהיקף ובמדרגה של ייבוש ימים, כדוגמת קריעת ים סוף ועוד.
למי יבוא המשיח?
הוא יבוא לישראל ולכל העולם. כפי שנראה מדבריו של הנביא ישעיהו, יצא העולם כולו נשכר מביאתו של המשיח. העולם כולו יגאל בזכותו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב', ב').
וכן נאמר בדברי הנביא: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ח').
באותו זמן נשגב לא תהיינה מלחמות, השלום ישכון לבטח, לא ישררו רעב או מחסור, ושפע טובה יציף את העולם. טובה זו תתבטא היטב ביחסי העמים: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב', ד').
אמנם באותה שעה יהפוך עם ישראל להיות מעצמת על, אולם הדברים ישאו אופי שונה לחלוטין מאשר היחס הכוחני הקיים בתקופתנו. כל העמים יכירו בגדלות הרוחנית האמיתית של עם ישראל וישאפו להתקרב אליו.

חשוב לציין: תכלית ימות המשיח ומטרתם שונות הן לחלוטין ומרוממות לאין שיעור משאיפותינו כיום. המטרה העליונה, אשר למענה נתאוו ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, אינה מחמת תענוגים גשמיים, ואף לא כדי שישלטו על כל העולם וירדו בעמים. המטרה היא, שיהיו פנויים ללמוד את התורה ואת חכמתה ללא נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. כל שאר הדברים אינם אלא אמצעי לשלווה ולמרגוע מטרדות העולם הזה, אמצעי אשר יוביל למטרה נעלה זו!
מטרה זו הידועה לכל משכיל, מבוארת בכתובים, שנויה בחז"ל ומשולשת במפרשי הקבלה. כאמור, הרמב"ם כתב במספר מקומות את הדברים הבאים (רמב"ם הלכות מלכים פרק י"ב הלכה ד', הלכות תשובה פרק ט', הלכה ב', ובפירוש המשניות למסכת סנהדרין פרק חלק):
"והתועלת הגדולה אשר תהיה באותם הימים, הוא שננוח משעבוד מלכויות שהוא מונע אותנו מעשיית המצוות כולם..." (באין בית מקדש חסרים היהודים מצוות רבות, מלבד מה שנמנע קיום המצוות מפאת שעבוד מלכויות מתמיד, והמצוות – אין צורך לספר על ההשפעה הברוכה שהן עושות בכל העולמות...) ותרבה החכמה, שנאמר: ומלאה הארץ דעה את ה'", וישבתו המלחמות וכו'. ואין אנו מתאווים ומקווים לימות המשיח, אלא להנהגת הטובה, החכמה, הצדק, היושר והקירבה אל האלוקים וכו'", עד כאן לשון הרמב"ם.
עם ישראל לא חיפש מעולם, וגם לא יחפש בעתיד, להיות מעצמת-על במובן המקובל. גם כאשר יכיר העולם כולו בעובדה שכל השפע הגשמי זורם משמים דרך צינורות השפע הרוחניים העוברים דרך בית המקדש של היהודים, גם כאשר יאמרו כל העמים: "לכו ונלכה בית ה'", כלומר, כולם יכירו בצורך הכלל עולמי במשיח, בבית המקדש, בעבודת הכהנים, בשירת הלויים ובלימוד התורה של עם ישראל, גם באותה שעה לא יהיו לעם היהודי כל כוונה או רצון לרמוס, לדרוס ולהשתלט על העולם, כפי שניסח זאת הרמב"ם בלשונו המדויקת מאד. עם ישראל מבקש רק נכסים רוחניים: הנהגת הטובה, החכמה, הצדק, היושר והקירבה את האלוקים. זוהי המשמעות הבסיסית של הפיכת האומה היהודית למעצמת-על בימות המשיח. מכאן נובע חששם המגוחך של גוג וחילותיו, שבמלחמתם האחרונה ינסו בכל כוחם למנוע את ביאתם של הימים המאושרים הללו.

נציין את פעולותיו של המשיח, פעולות שיביאו לשינוי פני תבל.
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר את מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נידחי ישראל ויכוף כל ישראל לילך בדרך התורה ולחזק בדקה, וילמדם תורת ה' ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשמעו, וילחם מלחמות ה', ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד (מדרש רבה, בראשית פרשה צ"ה). הדברים הם על פי הכתוב בנביא צפניה (ח'): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד".
נתאר תיאור כללי את אשר יתרחש בימות המשיח:
נפתח בתיאור המפורסם (פסוקים אלו הם המשכם של הפסוקים שהבאנו לעיל באשר לזהותו של המשיח): "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ואיל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נוהג בם, פרה ודב תרענה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה... לא ירעו ולא ישחיתו... כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א).
הפסוקים המופלאים הללו מלמדים אותנו כי העולם של אחרית הימים הינו, למעשה, שיבה לעולם שהיה בראשית הימים, בטרם חטא אדם הראשון בגן עדן. הרמוניה מופלאה זו תקרין ותשפיע על הבריאה כולה, על מצבה, על טבעה ועל אופיה. כל שוכני הארץ מהאדם ועד הדומם, דרך החי והצומח, כולם ישתנו לטובה. העולם ישתחרר מהאנרגיות ההרסניות שהקיפו אותו מכל עבר. הוא ישוב למצבו הטבעי הנכון, לתיקון המיוחל על ידי כל יושביו .
האינטרס הכללי של יושבי העולם כולו ישתנה לטובה. חפצם של האנשים יהיה לדעת את ה' ולהרבות חכמה, דעת ואמת.
בית המקדש השלישי יהיה משאת נפשם של כל באי עולם. תיקונו של העולם שיושפע מבית המקדש, ישפיע באופן מוחשי על כולם! לנוכח כל זאת, כל האנושות אמורה לצפות לביאת המשיח ולגאולה השלימה שתבוא במהרה בימינו, אם אמנם היא תשכיל להבין את הטובה ואת התועלת שתצמחנה מגאולה זו.
אחד מעיקרי האמונה היהודית הוא הציפייה לבואה של הגאולה השלמה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא".
אלפיים שנות ציפייה מתקרבות אל קיצן הטוב והמקווה. הגברת הציפייה מחישה את בוא הגאולה. אל לנו להרפות מציפייה זו, שהרי "אף על פי שיתמהמה... אחכה לו בכל יום שיבוא".