חשיבה מעמיקה מביאה למסקנה ברורה כי היקום לא נוצר לשווא, אלא לשם יעד ברור ומוגדר מראש. הדעת וההיגיון ממאנים לקבל הנחה, שבריאה כה גדולה ומורכבת נוצרה בידי בורא כל יכול, ללא מטרה וללא יעד. ואמנם, מטרת בריאתם של כל היצורים מבוארת בדברי התנא (מסכת אבות ו, יא): ''כל מה שברא הקב''ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו''. כלומר, תפקיד הברואים כולם הוא להרבות כבוד שמים בתבל. כל יצור על פי דרכו מודיע כי יש בורא שברא אותו. בעצם הוויתו הוא מכריז על כבוד הבורא, כפי שנאמר בפסוק (תהלים יט, ב): ''השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע''. במרכז בריאה נפלאה זו עומד האדם, נזר הבריאה. כל יצורי תבל נוצרו כדי לשרת אותו ולהנעים את קיומו. גם מטרת בריאתו של האדם, כשל יתר היצורים, היא לצורך פרסום אדנותו של הקב''ה בתבל. הכרה זו עולה מכל המצוות והמעשים הטובים שעושה האדם בחייו.
בכל מצווה שיהודי מקיים הוא מעיד שיש בורא לעולם, וכי הוא, הנברא, סר למשמעתו. אולם קיים שוני בין בריאת כל הברואים לבריאת האדם. בניגוד לכל הנבראים שנבראו ''למינהו'', נברא האדם יחידי, כדי להורות שיש לכל אדם ייחודיות משלו במסגרת זו של האדרת כבוד שמים בעולם. למרות שהכלל העולה מקיום המצוות של כל ישראל אחד הוא, מכל מקום אינו דומה תפקידו של ראובן לתפקידו של שמעון. לכל אחד יש גוון משלו בתמונה המרהיבה של כבוד ה' אשר ''מלוא כל הארץ כבודו''.
מאז ברוא ה' אלוקים אדם על פני האדמה ועד לדור האחרון, לא נוצרו שני בני אדם שניתנו להם תפקידים שווים. עיקרון זה הינו מחייב ומשמעותי ביותר. אם מאן דהוא יתרשל במילוי תפקידו, הוא יגרום בכך נזק בלתי הפיך. לצורך מילוי תפקידו, חנן הבורא כל אדם בכלים ייחודיים שבאמצעותם עליו לבצע את המוטל עליו. ''כלים'' אלו הם מכלול התכונות, הכישורים, האפשרויות, הרקע, החברה ושאר הנתונים שבמסגרתם פועל האדם בחייו.
בעזרתם של כל אלו האדם מצווה להוציא מן הכח אל הפועל את המשימה הייחודית שהוטלה עליו. מאליו מובן שאי קיומו של התפקיד מהווה נזק שאי אפשר לתקנו ע''י אדם אחר הממלא את תפקידו הייחודי שלו. במסגרת אישית זו יש לכל אחד ניסיונות וקשיים משלו. חשוב להדגיש: ''חליפת הניסיונות'' ''נתפרת'' בידי שמים בדיוק ''לפי מידה'', בהתאם לטיב ולאיכות העבודה המוטלת על מי שלובשה.
יש לך אדם המתלונן על קשייו המרובים. לפי דעתו הניסיונות הפוקדים אותו מכל עבר קשים מנשוא. לעתים הוא מתבטא שאם היה מצבו כמצב פלוני, לבטח היה עובד את הבורא במלוא השלמות. הוא מודה שבמצבו הנוכחי מצוותיו ומעשיו רפויים בידו, אולם לדעתו יש לתלות זאת בקשיים המרובים הנערמים בדרכו ולא בו עצמו. גישה זו בטעות יסודה. על האדם לדעת שאין מקום לתלונות או להשוואת מצבו למצב של זולתו.
אם הרקע שסביבו הוא קשה, המשמעות היא שבמצב זה הקב''ה חפץ, ואין כל טעם להתאונן או לערוך השוואות עם אחרים. בכל התנאים ובכל המצבים שבהם נתון האדם עליו לעשות את מירב המאמצים כדי לעבוד את הבורא בשלמות, ולהכיר שאלו הם הנתונים שבמסגרתם עליו לפעול. הייחודיות - ברכה היא. המסגרת האישית חשובה לכל אדם. מנקודת עומדו מוטל על האדם לעבוד את בוראו ולקדש את שמו בעולם.
