| ולא ניכשל לעולם ועד |
צפונות הן דרכי ההשגחה, ולפעמים, גם בעבודתו של יהודי העוסק בחקר כתבי יד עתיקים, מסתתרת לה שליחות עלומה של הצלת נפש יהודית, בלי שהאיש עצמו יהיה מודע לכך, וכך אכן אירע לאותו אברך, שמומחיותו היא בכתבי יד עתיקים ולרגל עבודתו זו הוא מזמן לעתים קרובות לספריות אוניברסיטאיות ובתי עקד ספרים, כאשר הודות לברכת המזון שבירך בקול רם – נסללה דרך ההצלה של אחת העובדות בספריה אוניברסיטאית מציפורני השמד וההתבוללות ר''ל.
את הסיפור סיפר לי תלמיד חכם חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו שלרגל עבודתו הוא מבלה לפעמים שעות ארוכות בספריה, שם הוא מעיין בכתבי יד עתיקים, לשם העתקה או השוואת נוסחאות. כדי שיוכל לסעוד את נפשו, הוא נוהג לקחת עמו מזון מביתו וסועד במקום. והנה, פעם אחת, אחרי שאכל את סעודתו התחיל לברך ברכת המזון, וכדרכו מעט בהרמת קול, כדי להשמיע לאוזניו – הקשיבה לכך הספרנית ואחרי ששמעה אותו אומר ''שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד'', פנתה אליו ושאלה אותו מהיכן לקח את הנוסח ''ולא נכשל'', שלא נמצא בכל הסידורים שנמצאים בספריה. ענה לה האברך, כי כך קיבל מאביו, ולכן הוא מברך בנוסח זה, אבל הבטיח זה כי יברר את מקור הנוסחה הזו. הוא חזר לעבודתו ובלכתו מן הספרייה, הזכירה לו הספרנית את הבטחתו שיברר לא את מקור הנוסח ''ולא נכשל''.
בדרך לביתו, תהה בינו לבין עצמו, מה העניין שיכולה לגלות נערה חילונית בנוסח של ברכת המזון? ברם, הוא גמר בנפשו, כי לאחר שנתן הבטחה עליו לקיימה, ולאחר זמן החל לחפש בסידורים את מקור הנוסח, עד שלבסוף מצא באחד הסידורים נוסח זה של ''ולא נכשל'', עמד וסימן בסידור סימן עגול מסביב למלים הללו ושלח לה לספריה, כדי לקיים בזה את הבטחתו.
לא עברו ימים רבים, והנה מגיעה לביתו הזמנה לחתונה. הוא מעיין בה, אבל איננו מכיר לא את צד החתן ולא את צד הכלה, והוא תוהה: מה לו ולהזמנה זו? הלך ושאל את בני ביתו, שמא מכירים את אחד הצדדים, אבל גם הם לא ידעו ולא הכירו. נמלך בעצמו ואמר, מה יכול אני להפסיד אם אלך ואברך ברכת מזל טוב לחתן וכלה שבונים בית חדש בישראל? אולי שם יגלה את התעלומה, על מה ולמה הוזמן? אכן, בא הוא לאולם החתונה, אבל גם שם ראה מהר שאיננו מכיר אף אחד מן הנוכחים. מכל מקום אמר מזל טוב למחותנים והחליט ללכת.
אך ברגע שכבר עמד לצאת מן האולם, פנה אליו אחד מן הסועדים ושאלו אותו אם שמו הוא כך וכך, וכשענה בחיוב, שמח האיש שמחה גדולה ואמר לו: הכלה רוצה לדבר אתך. דבר זה הפתיע אותו ואמר לעצמו: הנה, כנראה לא בא למקום לחינם ואין כאן טעות, כפי שחשב בתחילה, אבל בכל זאת – מה לי ולכלה שאינני מכיר אותה? אבל בעוד עומד ומהרהר – כבר עמדה הכלה על ידו, בירך אותה בברכת מזל טוב, והיא שואלת אותו: האם אתה זוכר אותי? ומשלא נזכר, שוב שאלה האם אתה זוכר את הספרנית בספריה שביקשה ממך לברר את מקור הנוסח של ''ולא נכשל, מיד נזכר בדבר, והיא המשיכה ואמרה: אני זו הספרנית! כמובן שהיה נדהם לכל מה שמתרחש, בראותו שמדובר בחתונה שנערכת לפי כל הדקדוקים של שומרי תורה ומצוות, בעוד שהוא זוכר שאותה ספרנית לא נראתה כשומרת תורה ומצוות. כמובן שמיד שאל לפשר האירועים ומשלוח ההזמנה אליו. על שאלה זו השיבה הכלה בסיפור מרגש ומרטיט עד מאוד:
"נולדתי בבית דתי", סיפרה, "וגם את חינוכי קיבלתי בבית ספר דתי, אך במרוצת הזמן פניתי עורף למוצאי ולחינוכי, נעשיתי חילונית גמורה. במסגרת עבודתי כספרנית בספריה הכרתי ערבי משכיל, התפתיתי ונמשכתי אחריו, עד שהוא הציע לי להינשא לו. ברם, למרות שהייתי חילונית – עדיין נרתעתי מצעד כה מרחיק לכת, עד כדי ניתוק מוחלט מהדת היהודית, וגם לא רציתי להיקרע ממשפחתי. הערבי הבין את הבעיה ולכן העלה הצעה להגר לאמריקה, שם התהליך לא יהיה כרך בייסורים כה רבים. הוא ביקש ממני תשובה עד יום מסוים, ואני לא ידעתי את נפשי, איך מתמודדים עם העניין הקשה והמסובך הזה.
והנה עזרני ה', שבדיוק ביום המסוים שקבע לקבלת התשובה ממני, הגיע לידי הסידור שלחת לי וראיתי את העיגול שסימנת מסביב למלים ''ולא נכשל לעולם ועד''. הבנתי מזה שאינה ה' לידי שבדיוק באותו היום יגיע הסידור אלי, כמו הוראה שלא נכשל לעולם ועד, ואם, חלילה אנשא לאותו נכרי, הרי ודאי אבוש ואכלם לעולם ועד. תיכף ומיד התקשרתי אליו והודעתי לו שאינני חפצה להתחתן אתו. מכאן התחיל אצלי תהליך מחשבתי עמוק, עד שהחלטתי לחזור בתשובה. כך גם הכרתי את החתן שלי, שגם הוא בעל תשובה, והנה יום זה, הוא היום המאושר בחיי שב''ה לא נכשלתי!...
עתה כבר הבין האברך, מה לה לנערה חילונית התעניינות כה מפתיעה בנוסח המדוייק של ברכת המזון, ואין זה אלא שכך הקדים הקב''ה רפואה למכה.
(מקור הסיפור: שאל אביך ויגדך – הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל)
|
|
| |
|
|
|
|
|
