בספר מלכים מובא מעשה שיכול ללמד אותנו עד כמה ליצנות יכולה להשפיע לרעה, ואף להצביע על ליצנות ככלי תעמולתי שכנגדו גם ההיגיון הבריא הפשוט ביותר לא יוכל לעמוד.
הסיפור מספר על אליהו הנביא, אחאב ועובדי הבעל, בעת שהקריבו קורבנות כדי להוכיח של מי דרך האמת, ובזאת ייווכח – על הקורבן שתרד עליו אש מן השמים, סימן שהוא הרצוי והיא דרך האמת. והנה בהגיע תורו של אליהו להקריב קורבנו, נעמד בתפילה וכך ביקש מה' - "עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלוהִים וְאַתָּה הֲסִבּותָ אֶת לִבָּם אֲחורַנִּית": (מלכים א פרק יח).

בגמרא (מסכת ברכות דף ט:) מבוארת תפילתו של אליהו: "ענני ה' ענני". אמר רבי אבהו: למה אמר אליהו ענני שתי פעמים? מלמד שאמר אליהו לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! ענני - שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני - שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שנאמר: "ואתה הסבת את לבם אחורנית".
שואל המשגיח הרב לייב חסמן – די היה לו לאליהו להתפלל שתרד אש מן השמים, ובכך יוכח לכולם האמת. ומה לו להתפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הוא, כשכולם רואים בברור שאש יורדת מן השמים, כיצד יעלה על דעת מישהו לומר שמעשה כשפים הוא?
ומשיב הרב חסמן – שדי בשני ליצנים שיאמרו זאת דרך ליצנות, לסחוף את העם אחריהם, אף שאין בה שום היגיון. שזו היא דרכה של ליצנות שדוחה מאה תוכחות .

את ההרס הגדול הטמון בליצנות נוכל ללמוד מאחד הנאומים של קורח- אב טיפוס של החולקים על משה רבנו ותורתו, המובאים במדרש (ילקוט שמועני, פרשת קורח).
"ובמושב לצים לא ישב"- זה קורח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה כינס עליהם כל הקהל - והתחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן:
אלמנה אחת הייתה בשכנותי ועמה שתי בנותיה היתומות, והיה לה שדה אחת.
באה לחרוש- אמר לה משה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.
באה לזרוע- אמר לה: שדך לא תזרע כלאים.
באה לקצור ולעשות ערימה- אמר: הניחי לקט שכחה ופאה.
באה לעשות גורן- אמר לה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשים כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן.
כיוון שילדו, בא אהרון ואמר לה: "תני לי את הבכורות" הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות.
הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, אמר לה: תני לי ראשית הגז.
אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן.
כיוון ששחטה, אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה: אפילו אחר ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו?
ואמרה: הרי הן עלי חרם. אמר לה: כולו שלי, שכך אמר הקב"ה: "כל חרם בישראל לך יהיה".
נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה. כל אותם הדברים עשו לאותה עלובה, ותולים הדברים בהקב"ה.

דברים אלו מדברים בעד עצמם. דומה, שאלמלא ידענו את מקורם, יכולנו להחליט בוודאות כי הם לקוחים מתוך העיתונות בימינו. אנחנו היינו קוראים לאותו מעשה באלמנה- טרגדיה. החושף עובדה זו לעיני הציבור, היה נחשב כיום ללוחם למען הצדק, המוסר, וזכויות האזרח.
אך יחסם של חכמינו ז"ל לדברים שונה לחלוטין משלנו. הם בגישתם הבריאה, מגדירים את הדברים כדברי ליצנות.
ליצנות משמעותה ראיית דברים ישרים בראי עקום, כלומר: תפיסת נקודה מסוימת, הוצאתה ממכלול העניין בו היא נמצאת, והצגתה בצורה מעוותת ומגמתית. בצורת הגשה שכזו, מי שאינו בקי היטב במהות העניין, חושב שהצגה סטירית זו של הדברים היא כל תוכנם.
קורח בדבריו דלעיל לקח עניינים רציניים העומדים ברום עולם היהדות, והציגם בצורה שטחית ומסולפת. בסיפורו התמים הוא הדגיש חצאי אמיתות, וצורת סיפור שכזו בדרך כלל גרועה היא משקר פשוט וגס. נשים לב לכך שהקוטב שעליו בעיקר נסבו דבריו היו מצוות מתנות עניים ומתנות כהונה. והרי כל עניינן של מצוות מתנות עניים הוא הרחקת האדם מנטיות של אנוכיות, כל מטרתן טיפוח רגשות של אהבה ורחמים לזולת. אך בעיניו של קורח אין אלו אלא אמצעי לחץ מצד השלטונות (קרי: משה ואהרן) המכוונים לעשוק שכבות נחלשות באומה.
גם מצוות מתנות כהונה שהוזכרו בדברי קורח, באו כדי לקרב את האדם לבוראו ע"י הפרשת חלק מכל דבר לשמו של הקב"ה, ונתינתו לשבט הכוהנים משרתי ה'. אך פרט עקרוני זה כאילו לא נודע לקורח. גם טעמה של מצות החרם הקובעת שהדבר שנקרא עליו שם חרם כולו קודש ויוצא מרשות האדם, נתבאר במפרשים, שהוא כדי להרחיק את האדם ממידת הכעס וקוצר הרוח ולמונעו מהוצאת לשון קללה וחרם מפיו. קורח מתעלם מכל זאת, והוא מוצא במצוות אלו רק פתח להתנכלות חסרת רגש באלמנה מסכנה. אכן, לזה לץ ייקרא, על שום דבריו.
העיון בדברי חז"ל ובדברי גדולי ישראל מכל הדורות, יש בכוחו להעניק מימד ברור וישר לכל מערכת יחסינו לתורה ולמצוותיה.