כיצד עלינו להתייחס להיסטוריה? בני אדם חיים במימד הזמן, בהווה, ולוקים לפעמים בהסתכלות צרה, לפיה העבר איננו כבר, העתיד טרם הגיע, וההווה עצמו חולף כהרף עין. מבט שכזה אינו רואה קשר מהותי בין חלקי הזמן השונים, ותוצאותיו הן בניתוק של האדם מן העבר, וכן מתודעת הזמן - מן התודעה ההיסטוריות.

התורה לעומת זאת מצווה אותנו: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז). צווי זה כולל בתוכו שני עניינים: הראשון - בעצם לימוד ההיסטוריה, הנביאים כולם חוזרים ומזכירים את המאורעות שקרו בעבר, מצוות רבות באות כזכר למאורעות מן העבר, ישנן "שש זכירות" שנאמרות בסוף התפילה, ראש השנה - יום בריאת העולם מכונה "יום הזיכרון", ועוד. העניין השני הוא "בינו שנות דור ודור" - כיצד יש לתרגם את המציאות ההיסטורית לתוך עולמו הרוחני של האדם.

יהודי איננו עלה נידף, תלוש ומנותק מן העולם, אלא חי הוא במימדים רבים, כאשר אחד מהם הוא המימד ההיסטורי. לכל דור יש מגמה ותפקיד, ויש סיבתיות ודינאמיקה לאורך כל הדורות, במהלכים הכוללים יותר.

היה מי שהגדיר את ההיסטוריה כצירוף המקרים הגדול מכולם, שניתן להעלות בדמיון, אשר הוביל אותנו למצבנו הנוכחי. יש לציין, שהפילוסופיה המודרנית איננה רואה את ההשתלשלות ההיסטורית באופן מקרי ושרירותי כזה, ואף היא מחפשת לה היגיון וטעם במהלכיה. בכל אופן, המחשבה לגבי צירוף המקרים מקובלת למדי באופן עממי נרחב, ויש להוציא מידי הטעות הזו.
ועל כך בדיוק מצווה התורה "בינו שנות דור ודור", לדעת שהתהליכים ההיסטוריים הינם עמוקים בהרבה מכפי שזה נראה בעולם הסיבתי הנגלה, וגם אם יקום איזה מטורף שינסה למנוע את התהליכים ולהשיב את הגלגל אחורנית (והיו לא מעט מנהיגים כאלה במהלך השנים) - הוא יכשל. זה גדול בהרבה מכפי שאדם בודד יכול לתפוס.
אך גם בכך צריך להיזהר, משום שההיסטוריה איננה מוכתבת לגמרי מראש, ויש בחירה באופנים השונים שבהם יתפתחו העניינים, אך יש לזכור כי מאחורי כל זה קיימת מציאות פנימית המניעה את המהלכים, ובלי שנבין אותה - אין מבינים דבר, ואין משמעות אמיתית לשום אירוע, כי כל דבר לכאורה מקרי ועומד בפני עצמו, ללא כל קשר למה שלפניו ולמה שאחריו.

מהי המשמעות בכך שההיסטוריה מסודרת באופן זה? באותו אופן אפשר גם לשאול מדוע העולם בנוי כך, שילד נולד ללא דעת, מתחיל לעמוד על דעתו בגיל 13, ובאופן מלא רק בגיל 20. לא חבל על בזבוז הזמן? לשם מה התפתחות כל כך ארוכה?
כך לגבי ההיסטוריה: לא היה עדיף שהמשיח יבוא מיד, ויחסוך מן העולם את כל צרותיו ויסוריו? זו שאלה רוחנית שכל אחד מאיתנו שואל בשעה שהוא פוקח את עיניו ומגלה שהמשיח טרם בא. לשם מה חבלי לידה ארוכים ומסובכים, שלבים בהתפתחות של האדם הפרטי ושל העולם בכלל?

נענה על כך מאוד בתמציתיות: משמעותה של הילדות. נשמתו של האדם עמוקה ורחבה הרבה יותר מכפי שנתפס, ובכל גיל עליה לפגוש במציאות אחרת של העולם, כמו למשל בשלב השאלות של ילד קטן, שהוא חשוב ביותר, לא פחות מהמסקנה הסופית של כמה תורה הוא יודע בבגרותו, ואיזה מישור הוא עובד את ה'. כל שלב דורש פגישה עם העולם בצורה שלמה, בתחילה בעצמיות, אחר כך בשאלות, אחר כך בתמימות, ופעם של ידיעות מסוג כזה או אחר, ופעם בשלב המוטורי, כמו השלב שבו ילד מניח כל דבר בפיו, ואם ידלג על שלב כלשהו יחסר לו משהו באופיו לכשיגדל. ימי שנותינו בעולם הזה הן פגישות החושפות מישורים, זהויות, הכרות, שיבואו לידי ביטוי בבגרותנו.
גם במובן הכללי ההתפתחות דומה מאוד. האומה עברה שלבים מתחילת דרכה, ובכל שלב קיבלנו רכוש גדול, שבלעדיו צורתנו הבוגרת הייתה חסרה.