"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנוכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ": (בראשית פרק כה).
יצחק אבינו ורבקה אימנו התפללו לה' וביקשו לזכות בבנים אשר ימשיכו את המשימה של בנין כלל ישראל. הקב"ה נעתר לתפילתם ורבקה נפקדת, אך ההיריון הזה קשה הוא לה, כפי כתוב: "וַיִּתְרוצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנוכִי". ואומר רש"י - גדול צער העבור: למה זה אנכי - מתאווה ומתפללת על הריון: ואז - ותלך לדרוש את ה' - שיגיד לה מה תהא בסופה: ומתבשרת רבקה כי בבטנה יש שני גויים אשר מריבים הם בנחלת שתי עולמות – זה מושך לכיוון בתי כנסיות ובתי מדרשות, והאחר מושך לכיוון של בתי עבודה זרה ובתי תיאטראות.
לידה זו של יעקב ועשיו היא פרק חשוב ביותר בתהליך בניינו של עם ישראל, ומכיוון שכן, אנו צריכים להעמיק ולהתבונן בטיבה של לידה זו – מדוע נולדו יעקב ועשיו כתאומים, מדוע לא היו יכולים להיוולד כמו שני אחים רגילים בשתי לידות נפרדות?
יעקב ועשיו הם שני קטבים המתנגדים אחד לשני בתכלית הניגוד – יעקב הוא "איש תם יושב אהלים" ומנגד עשיו הוא "איש ציד איש שדה", יעקב הוא מהות הצדקות והקדושה, ועשיו הוא צד הטומאה והרשע. שני כוחות הפוכים לחלוטין נמצאים יחדיו ברחם אחת, ויתרה על כך שניהם נוצרו מטיפה אחת.
אכן עניין זה מלמדנו יסוד גדול – שכן, הטוב והרע , שניהם באו ממקור אחד ואין הם אלא ב' חלקים של מציאות אחת, כשהטוב נמצא בעולם הרי שהוא מכניע תחתיו את הרע, ואילו אם ח"ו כח הרע מתחזק הרי שהוא שולט על כוחות הטוב. הטוב והרע הרי הם דומים למאזנים אשר מצבו של האחד משפיע במישרין על מצבו של השני – כשהאחד עולה הרי השני יורד וכשהאחד יורד הרי שבהכרח השני עולה.
זו טיבה של מערכת היחסים שבין יעקב ועשיו – הם שניהם נולדים בלידה אחת והרי הם כרוכים ותלויים האחד בשני, אולם לא יכול להיות מצב כזה ששניהם שולטים בכיפה. זהו שנאמר לרבקה "ולאום מלאום יאמץ", לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל, וכן אמרו חז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים (רש"י).
נמצאים אנו למדים מלידתם של יעקב ועשיו יחדיו, כי הטוב והרע הינם אחים תאומים אשר יצאו מרחם אחת, ואשר מטבע ברייתם שונאים הם האחד את השני. ואינם מסוגלים לגור יחדיו תחת קורת גג אחת, ולכן כשיעקב חזק הרי שעשיו הולך ונחלש, ואילו כשאין הקול קול יעקב הרי שהידיים ידי עשיו.
