בעיצומם של ימות החורף, חלה יום הולדתה של הפריחה והצמיחה המחודשת של האילנות. והוא שקבעו חז"ל את יום ט''ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות. על אף שבתקופה זו העצים עדיין קרחים והקרה שולטת באוויר. מדוע אם כן דווקא תאריך זה הוא סמל הפריחה?
ולהבנת עומק העניין נקדים ונביא עובדה נוספת הזהה לה : לאורך ההיסטוריה הארוכה של התרבות האנושית, מספר רב של תרבויות קמו ועלו, שגשגו והגיעו לשיא הצלחתן, אך אט אט התפוררו ולא נשאר מהם זכר. האימפריה המצרית והאשורית, הבבלית והפרסית, יון ורומא, האימפריה העותומאנית והבריטית, גרמניה הנאצית וברה''מ הקומוניסטית - מעצמות על, שביום בהיר נעלמו. אך באותו קו זמן, באותה היסטוריה, צועד לו עם לא גדול ולא חזק, ומלוה את אותם עמים מצליחים.
הם נופלים וכלים והוא נשאר עומד איתן. כל אותן סערות ומלחמות, גזרות וכליות, עומדות לנגדו ולא יכולות לו. הוא שרד תקופות קשות שלמראית עין נותרו בו מעט שבמעט, ועוד רגע קט היה נראה שגם הוא חולף מן העולם, אך כשחלף הזעם הוא פרח וגדל. עם שהוא למעלה מן הזמן. זהו "עם ישראל".
מהו אכן סוד קיומו? מהי הרוח המחיה אותו? הכיצד שרד את כל ההיסטוריה האיומה הזו? את סודו של עם ישראל ניתן ללמוד מן הפסוק: ''כי האדם עץ השדה''. גילו לנו חז''ל שבכל מקום שבו מופיעה בתורה המילה ''אדם'', הכוונה דווקא לעם ישראל, וכלשונם: ''אתם קרויים אדם ואין העמים (אומות העולם) קרויים אדם''. למדנו שכוונת הפסוק ללמד אותנו שעם ישראל נמשל לעץ השדה - האילן.
אם נדע מהו סוד קיומו של האילן נבין גם את סוד קיומנו. הסיבה שהאילן מתקיים שנים כה רבות, שורד חורפים מושלגים וסופות אדירות, ימים חמים וחסרי מים. היא שורשו של האילן המשתרע ומתחפר עמוק באדמה. הוא מזין, מקיים ומייצב את האילן במהלך התקופות הנ''ל. זהו גם סוד קיומו של עמנו- הקשור אל השורשים, אל הדורות הקודמים.
רוחו של ''ישראל סבא'' הקשורה בתורה חסרת פשרות, המכופפת את האיומה שבממלכות. אותה זיקה היא הרוח הנושבת בקרבנו, מלבה את עצמותינו. קשר זה שמר עלינו במהלך ההיסטוריה כולה. במלחמות קשות, חורבן בתי המקדש וכל הגלויות, תחת איומי האינקוויזיציה הנוראה, מסעי הצלב, גזירות ופרעות.
אחרי הכל נשאר עמנו העם היחיד שיכול להסתכל ארבעת אלפים שנה אחורה, ולהתפאר שהוא עדין קיים.
בט''ו בשבט – ראש השנה לאילנות, כאשר העצים ערומים והחורף עוד שולט בחוץ, מגלים לנו חז''ל שזמן זה מעיד על עצם חיותינו. כמו האילן שלמראית עין נראה חסר חיים וקיום, אך היותו מחובר לשורשיו- הוא ילבב באביב, כך גם עם ישראל, אפילו בתקופות קשות, ימי זעם וצרות, כאשר אנו נותרים מחוברים לשורשים הרוחניים שלנו - לתורת אבותינו, סופנו לפרוח ברוב עוז והדר.
