| ישראל ערבין זה לזה |
"ישראל ערבין זה לזה" הוא ערך עליון המנחה את בני ישראל בכל מקומות מושבותם ובכל הדורות, בדאגה לגורל בני עמנו ולצרכיהם. ערך שחיזק והגביר את הרגשת האחווה והקשר בין היהודים בעולם כולו, והענותם לפעול למען אחיהם בכל הצרכים והתחומים.
המקור הקדום ביותר לזה הוא בספרא -תורת כהנים על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) וזה לשונו: "וכשלו איש באחיו - אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". הדברים מובאים ברש"י על הפסוק, בשינוי לשון:"ומדרשו וכשלו איש באחיו, בשביל אחיו, זה נכשל בעוונו של זה. שכל ישראל ערבין זה לזה".
הגמרא (בסנהדרין כז: ) שואלת באם כולן ערבים זה בזה, שהרי "וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו" כיצד זה מתיישב עם הכלל "איש בחטאו יומתו" (דברים נד, ז) והתשובה היא "שהיה בידם למחות ולא מיחו" אז חלה הערבות, והחטא הוא שאין מוחים ומוכיחים. מפורסם טעמו והסברו של רש"י בגמרא (ר"ה כט.) "תני אהבה בריה דרבי זירא, כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא", שהסביר דין זה "שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצוות" והריטב"א הרחיב שאף על פי שהמצוות מוטלות על כל אחד, הרי כל ישראל ערבין זה לזה וכולם כגוף אחד וכערב הפורע את חוב חברו. למדים אנו שהערבות אינה רק למניעה - למחאה ותוכחה אלא גם לזכות. מוטלת עלינו לא רק חובת המניעה אלא גם האחריות לקיום המצוות של הזולת. וערבות זו מוגדרת בקבוצה של מצוות שכללן הרמב"ם בהלכות דעות, וניסח אותן במניין המצוות בהקדמה למשנה תורה ובספר המצוות - "לאהב כל אדם מבני ברית" שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז). שלא לשנוא בלב שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" (שם שם).
צריך להבין במצווה זו של "ואהבת לרעך כמוך": האם ניתן לצוות לאהוב? כיצד יכולה התורה לחייב לאהוב את הזולת? וכן צריך להבין את הסמיכות ללא תיקום ולא תיטור? ומדוע מסתיים הפסוק במילים אני ה'? במבט ראשון, זה נשמע בלתי אפשרי לדרוש לאהוב. אך למען האמת, זה משהו שרובנו חיים אותו בחיי היומיום שלנו. הורים מחויבים באופן טבעי לאהוב את ילדיהם. ולא משנה איזה מן ילד הוא, ההורים יהיו מסוגלים למצוא בו משהו לאהוב. ואפילו אם הילד מתנהג שלא לרוחנו? אנו בכל זאת אוהבים. אם נבחר להתמקד בחסרונותיו של מישהו, קרוב לוודאי שלא נחבב אותו. אולם, ככל שנתאמץ להתמקד במעלותיו, כך תגדל אהבתנו אליו ותעמיק. אכן, היופי הוא בעיני המתבונן. הדרך בה אנו בוחרים לראות את הזולת נתונה לחלוטין לשליטתנו. זהו ההסבר מדוע התורה יכולה לחייב אותנו לאהוב. כי האהבה אכן מושרשת אצלנו בטבע.
לא תיקום, לא תיטור: טינה היא סם רעיל לתהליך האהבה. טינה גורמת לכך, שאיננו מסוגלים למצוא שום דבר טוב באדם הזה, לו אנו שומרים טינה. ומונעת מאתנו לאהוב אנשים אחרים.
אם אדם חתך גזר ונחתך בטעות באצבעו, האם הוא יגיב בכך שייקח את הסכין ויפגע בכוונה ביד השנייה, זו שגרמה לנזק? כמובן שלא. כיוון שגם היד השנייה שלו היא חלק ממנו. היהדות היא רקמה אחת. נקמה באדם אחר היא הרסנית כלפי עמנו, בדיוק כמו חיתוך היד השנייה בסכין. מסיבה זו אומרת התורה "ואהבת לרעך כמוך".
האחדות היא התכונה הרצויה ביותר בעיני האלוקים עבור ילדיו. אם נהיה מאוחדים, כוחו של אלוקים יהיה עמנו. גם ההפך הוא הנכון: כשהעם היהודי נלחם בינו לבין עצמו, אנו מאבדים את כוחו של אלוקים. מסיבה זו, הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מסתיים במילים "אני ה'". כיוון שאחדות וחברות הן כה יקרות, שהקב"ה רוצה להיות חלק מהן. הוא רוצה להיות החבר השלישי. כשאנו מאוחדים, הקב"ה עמנו. כשאנו מפולגים, אנו לבדנו - איש איש לעצמו.
אחדות יהודית נפלאה זו, קשורה לאהבה ודאגה ליהודים בכל רחבי העולם. היא מתייחסת ל"להיות חלק ממכלול אחד נפלא". היא לא קשורה למחילה או לגינוי. אין בה הערצה או הסכמה, אלא קשר, חום והבנה, שמעל לכל אנו אומה אחת – הערבים זה לזה.
אחדות יהודית נוצרת מתוך הבחנה במשותף לנו. חוסר אחדות עולה מההתמקדות בשוני. ההבדל המהותי הוא – האם אני רואה בזולתי עוד נשמה שעמדה יחד איתי למרגלות הר סיני? או שאני רואה מישהו שונה ממני, שאופן לבושו וסגנון דיבורו שונים משלי? וככל שנתמקד יותר ב"עד כמה אנחנו שונים", כך נתרחק יותר. בעצם, אנו לומדים, שאחדות יהודית, היא יותר מהרגשה טובה או סלוגן מוצלח. זהו יסוד קיומו של העם היהודי. "כל ישראל ערבים זה לזה". העם היהודי קשור יחד כאחד, ולכן אנחנו אחראים זה לזה, בדיוק כמו אחים ואחיות.
המשל מספר על אדם שהתאכסן בספינה. בעודו שוכב בתאו, שמע דפיקות בלתי פוסקות מהתא השכן. הוא נכנס לחדר הסמוך והזדעזע לגלות, שהשכן אוחז גרזן בידיו ופוער חור גדול בדופן הספינה. כשהתחיל להסביר בבהלה, אודות הסכנה והאסון הצפוי, נענע השכן בראשו והחל לצחוק. "אל תדאג", הוא אמר בעודו מניף שוב את הגרזן, "אני עושה את החור רק בתא שלי!"
האחדות היהודית בלתי נמנעת והיא היוצרת אותנו לעם. היא העושה אותנו לפרטים בתוך המרקם השלם. וגורמת לנו להיות לחזקים יותר, טובים יותר ולמעמיקים יותר.
|
|
