"כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהילים, מ"ד, כ"ג).
את הפסוק הזה מביאה הגמרא בהקשר למסירות הנפש שהפגינו יהודים על קידוש השם. מסירות נפש של מבוגרים וילדים כאחד לאורך ההיסטוריה היהודית. מסירות נפש לקיום התורה והמצוות למרות גזירות ועונשים איומים שהוטלו עליהם ע"י הגויים.
ונביא כאן סיפור נורא שהתרחש בזמן שהיוונים כבשו את ארץ ישראל, טבחו במיליוני יהודים. לקחו בשבי מאות ילדים והתעללו להם בכל מיני צורות שונות ומשונות. ע"פ אחת הגרסאות הסיפור התרחש מספר שנים לפני מרד החשמונאים.

מעשה באישה ושמה חנה, שנשבתה היא ושבעת בניה, והובאו לפני המלך.
הביאו תחילה את הבן הראשון. אמרו לו המלך ושריו: השתחווה לצלם!
אמר להם: כתוב בתורה - "אנוכי ה' אלוהיך!" (שמות כ', ב) . "אנוכי" ולא צלם עשוי אבן. ציווה המלך להורגו. הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את הבן השני לפני המלך, ואמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני!" (שמות כ', ג) הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את הבן השלישי ואמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "לא תשתחווה לאל אחר". (שמות ל"ד, יד) . הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את הרביעי, אמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "זובח לאלוהים (אחרים) יוחרם". (שמות כ"ב, יט). הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את החמישי, אמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד!". (דברים ו', ד) . הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את הבן השישי ואמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!" (דברים ד', לט). הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את הבן השביעי, הקטן שבכולם. אמר לו המלך: בני, השתחווה לצלם!
אמר לו הילד: חס ושלום. שאל המלך: למה? אמר לו: מפני שכתוב בתורתנו - "את ה' האמרת היום ... והוא האמירך היום" (דברים כ"ו, יז-יח). - כבר נשבענו לקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירים (מחליפים) אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין הוא מעביר אותנו באומה אחרת. אמר לו המלך: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה; ואתה קטן, לא שבעת ימים, ולא שבעת חיים, ולא ראית טוב בעולם. השתחווה לצלם! אמר לו: כתוב בתורתנו - "ה' ימלוך לעולם ועד" (שמות ט"ו, יח). אתם בטלים ומלכותכם בטלה, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקיים לעולם. אמר לו המלך: ראה, אחיך הרוגים לפניך. (הקיסר ראה את מסירות נפשם של הילדים למות על קידוש השם, והבין כי היא מייצגת את גבורת נפשו של עם ישראל, נוכח הקיסר לדעת- כי זהו עם לא מנוצח, וכמו שהוא הרג שישה ילדים הוא יוכל להמשיך ולהרוג עוד אלפים, אבל זהו עם בלתי מנוצח. הקיסר הבין כי כבודו האישי מוטל על הכף וניסה להציל את כבודו. ולכן הציע לילד מוצא של כבוד עבור שניהם, שהוא יזרוק את הטבעת המלכותית שדמותו חקוקה עליה והילד יתכופף להרימה וזה יראה כאילו הילד משתחווה לדיוקנו של הקיסר, וכולם יגידו שהילד קיבל עליו את עול מלכותו של הקיסר).
הריני משליך את טבעתי לארץ לפני הצלם. הגביהנה, כדי שיאמרו: "שמע לקול המלך". אמר לו הילד: אוי לך, המלך, אם כבוד עצמך חשוב בעיניך כל כך, כבודו של הקדוש ברוך הוא - על אחת וכמה. ציווה המלך לעשות לו כאשר עשו לאחיו. והוציאו אותו כדי להורגו. אמרה להם אמו: תנו לי את בני ואנשקהו. נתנוהו לה. אמרה אמו למלך: בחיי ראשך, המלך, הרגני תחילה, ואחר כך הרוג אותו. ולא שמע לה המלך. נפלה אמו עליו, והייתה מחבקתו ומנשקתו, ואמרה לו: "בני, לך אצל אברהם אביך ואמור לו: "כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך, אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות; אתה - ניסיון, ואני - מעשה!".
עד שהייתה מחבקתו ומנשקתו הרגוהו עליה. אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה.
יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "אם הבנים - שמחה!" (תהלים קי"ג, ט).
שמחה היא בשמחת עולם נצחית. "שמחה" על שהגיע להשלמת תפקידה עלי אדמות באופן הנעלה ביותר. היא ובניה במותם על קידוש השם זכו לדרגת השלמות הגבוהה ביותר. זיכרון עולם במורשת של העם היהודי כסמל לעמידה בניסיונות.