| גלות ישמעאל |
לקראת סוף פרשת "חיי שרה" נאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי" (בראשית כה', יא'). אברהם נפטר, יצחק - הדור השני - ממשיך דרכו של אברהם, הברכות שהקב"ה הבטיח לאברהם מתחילות להתקיים ביצחק. ההמשך הישיר היה צריך להיות לכאורה בפסוק יט': "אלה תולדות יצחק בן אברהם..." ובהמשך "ויזרע יצחק... בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' " (שם כו', יב'), ותיאור כל חיי יצחק. אך התורה מפסיקה לעסוק ביצחק ועוברת לעסוק בתולדותיו של ישמעאל. וכך נאמר בפסוק יב': "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם ואלה שמות בני ישמעאל בשמותם לתולדותם..." ובסוף הפרשה בפסוק יח' נאמר: "... על פני כל אחיו נפל". מפרש בעל הטורים: " 'על פני כל אחיו נפל' וסמיך ליה 'ואלה תולדות יצחק' (שם כה', יב'-יח'). לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק", דהיינו - אברהם מסמל את הגלות, הוא נולד בחו"ל ועולה לארץ, הוא יוצא מן הארץ פעמיים, אברהם נלחם עם מלכים, עמים שונים. לעומתו, יצחק - נולד וחי את כל חייו בארץ, "עולה תמימה" יצחק מזכיר את הפסוק: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" (תהילים קכו', ב'), העוסק בגאולתם של ישראל, ב"שחוק" של מחר. האריז"ל מביא שיצחק היינו אותיות "קץ-חי" שכשמגיעים לקץ, לגאולה, יש לישראל חיות חדשה. נמצינו למדים, שיצחק מייצג את הגאולה.
בעל הטורים משמיענו שהמעבר בין הגלות המיוצגת ע"י אברהם ובין הגאולה המיוצגת ע"י יצחק עוברת דרך ישמעאל, וזאת לאחר שישמעאל מגיע למצב של "על פני כל אחיו נפל". כיום, אנו נמצאים בסוגיא של ישמעאל, כמעבר בדרך אל הגאולה השלימה. הגר סובלת אצל שרי והיא בורחת אל המדבר ושם היא פוגשת מספר מלאכים כשכל מלאך אומר לה דבר אחר. אחד המלאכים אומר לה: (בראשית טז', יא') "הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל ענייך". והקושי הוא - אם הטעם לשם ישמעאל הוא "כי שמע ה' " בעבר, היה צריך לקרוא לו "שמע אל" ולא "ישמעאל" ע"ש העתיד? וצ"ל שזו כוונת השאלה של רבי אליעזר בן הורקנוס בפרקי דר' אליעזר פרק לב': " וקראת שמו ישמעאל" ולמה נקרא שמו ישמעאל? (והרי כתוב בפירוש בתורה "כי שמע ה' אל ענייך" ועל כרחך - שהשאלה היא - דהוי ליה למימר "שמע אל") ומשיב - "שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. לפיכך נקרא שמו ישמעאל שנאמר: 'ישמע אל ויענם' (תהילים נה', כ')", ומבואר מדברי ר' אליעזר בן הורקנוס - שלמילה ישמעאל יש משמעות כפולה: א. ה' שמע להגר. ב. ה' עתיד לשמוע לישראל שיצעקו עקב הצרות שיעשו להם ישמעאל.
ומובא בפרקי דר' אליעזר (שם): "ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים ואלו הם: ימדדו את הארץ בחבלים, יעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות, ירבה השקר, ירחק חוק מישראל, ירבו עוונות בישראל, יבנו את הערים החרבות, יפנו דרכים, יטעו גינות ופרדסים, יגדרו פרצות חומות ביהמ"ק ויבנו בנין בהיכל".
ומצאנו עוד קודם לכן, בעניין בלעם הרשע שאומר לבלק נבואות קצרות על העתיד: "... וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל" (במדבר כד', כג') ודרשו חז"ל (פרקי דר' אליעזר פרק לב') "אמר בלעם משבעים לשונות שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשווה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנאמר אוי מי יחיה משמו אל". ומבואר שבלעם אומר לבלק - אני בעצם לא הצלחתי לקלל את ישראל אך בעתיד יעמוד מול ישראל עם שבשמו כתוב שמו של הקב"ה והוא יעשה צרות לעם ישראל. וזה מבוטא במילה "אוי" המבטאת את צערם של ישראל בתקופה זו. ולאור כל הנ"ל, יש להקשות - מדוע לישמעאל יש כוח מיוחד יותר מכל העמים, ומדוע דווקא ישמעאל זוכה להרע לישראל עד שמביאם למצב של "אוי מי יחיה משומו אל"?
עוד יש לשאול - יעקב אבינו, בלילו האחרון בארץ ישראל, לקראת יציאתו אל בית לבן, חולם חלום: וזה לשון המדרש (מדרש רבה פרשת אמור): ר' נחמן פתח- 'ועתה אל תירא עבדי יעקב' (ירמיה ל', י') מדבר ביעקב, דכתיב 'ויחלום והנה סלם מוצב ארצה' (בראשית כח', יב') אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם. אמר ר' ברכיה... מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל - עולה ויורד, של מדי - עולה ויורד, של יוון - עולה ויורד, של אדום - עולה ויורד...". וצריך להבין - מדוע הקב"ה לא מראה לו את מלכות ישמעאל? קושי זה מיישב המהר"ל בספרו "נר מצווה": "מלכות ישמעאל לא ירשה את כוחה ממלכות ישראל כי את כוחו ותוקפו נתן לו ה' יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם".
אלא שעדיין צריך עיון אם כן - מה נשתנה עשיו מישמעאל, שהרי אם מעמדו המיוחד של ישמעאל נובע מכך שהוא בנו של אברהם, הרי גם עשיו הוא נכדו של אברהם וגם בנו של יצחק?
כשעם ישראל יורד למצרים הוא מכונה "גוי גדול" ואילו כשעם ישראל יוצא ממצרים ומקבל את התורה הוא מכונה "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וסיבת ההבדל היא - כשירדו למצרים- הצרות של פרעה הם שאיחדו את עם ישראל והיינו גוי גדול אך לאחר שקיבלנו את התורה - הייעוד, השאיפה המשותפת הם שמאחדים את ישראל להיות גוי קדוש. כאשר כל אחד מישראל מבין שהקדושה תלויה בו - אז ניתן ליכנס לארץ ולממש את היעוד, וקדושת האדם מתחילה בברית המילה. ובפרשת "לך לך" נאמר: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים, ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך הימול לכם כל זכר" (בראשית טז', ח'-י').
במדרש (מובא ב"תורה שלימה") דרשו חז"ל: "ונתתי לך - מכאן שלא ירשו ישראל את ארץ כנען מאבותיהם אלא בזכות המילה, על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם על שימול, ועל-כן ניתנה ליצחק וליעקב על שימולו ועל דבר זה ציוה הקב"ה ליהושע לימול את ישראל בעת שבאו ליכנס לארץ, שאלמלא לא היו מלין - לא היו יכולים ליכנס לארץ". דהיינו - המפתח לכניסה לארץ הוא ברית המילה. ומצאנו שישמעאל עזב את הבית בגלל שהוא גורש משם וכמ"ש: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא', יב'). ולאחר שלושים וחמש שנה - ישמעאל חוזר לבית אביו.
בגמרא במסכת סנהדרין מובא דין ודברים בין יצחק וישמעאל וז"ל חז"ל: "אחר הדברים האלה" (בראשית כב', א') - ר' לוי אומר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. א"ל ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצוות, שאתה מלת בן שמונת ימים ואני בן יג' שנה. א"ל: ובאיבר אחד אתה מגרה בי? אם אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח, מיד "והאלהים ניסה את אברהם". דהיינו, יצחק מלמד את ישמעאל שהברית היא רק כיוון דרך לקדושת האדם, לקדושת הבית. מקדושת המילה האדם לומד להסיר את הערלה מהשפתיים - כפי שנאמר אצל משה "ואנכי ערל שפתיים", מהאוזניים - שנאמר "ערלה אוזנכם משמוע", מהלב - שנאמר "ערלי לב", וכך האדם עולה במדרגות קדושה. ואילו ישמעאל סבור שיש רק את קדושת המילה ותו לא.
מובא בזוהר פרשת "לך לך": "ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בעבור המילה ההיא שבהם, ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל זמן רב. כמו שהמילה שלהם ריקנית בלי שלימות והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם, עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם". ומתבאר - שבכוח המילה, ישמעאל עתיד לשלוט בארץ הקדושה. אלא שצ"ע - מהו העניין של "לשלוט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל"? ומה שייך שלטון על מקום ריקן? וע"כ צ"ל שאין הכוונה לריקנות כפשוטה, אלא כאשר המצב הרוחני של ישראל הוא בכי רע, כשאין חופה וקידושין ע"פ תורת ישראל וכשיש רצון להתרחק מכל זיק של יהדות וכל אשר יחפוץ איש יעשה - אז יש מקום לישמעאל, כי מה שנשאר זה רק ברית המילה. וכשישראל באים לירש את הארץ רק בזכות המילה - אז בא ישמעאל וטוען - זכות המילה שלי גדולה יותר, שכן אני מלתי בגיל יג' שנה, ומסירות הנפש שלי היא גדולה יותר! ועל-כן, עלינו לדעת שהמאבק בין ישראל וישמעאל אינו על קרקע סתם אלא זהו מאבק של דת, של אמונה.
החתם סופר כותב בהקדמתו שישנה הבטחה שמי שתורם חלק מזמנו עבור כלל ישראל יקבל את שכרו ולא יפסיד בכך שעזב את לימודו הפרטי. וכך בנידון דידן - ישמעאל מוסר את נפשו על ברית המילה ובכך מחייב אותנו למסור נפשנו על לימוד התורה וקיום מצוותיה.
בקוראן לא מוזכרת כלל ציון ולא ירושלים. ולכאורה אין לישמעאל כל טענה, אך י"ל שאין אנו זקוקים לכך, שכן כתוב במדרש רבה "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה..." א"ר יצחק ג' הן שנקראו בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו, ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו. ויש אומרים - אף ישמעאל באומות "הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל" (בראשית טז', יא').
לכאורה צריך עיון - הרי מצינו במקום אחר שדרשו חז"ל, שבעה שנקראו בשמם עד שלא נוצרו? ועוד, מהו "יש אומרים אף ישמעאל באומות", הרי זה כתוב מפורש בתורה? אלא הביאור הוא: יצחק אבינו, בהר המוריה, מגלה את החיבור בין שמים וארץ במקום המקדש. שלמה המלך, מגלה את הסוד הזה לכל באי עולם "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו', ז'). יאשיהו דואג שהמקום הזה יהיה קדוש גם בחורבנו, שכן שלמה - בבנותו את ביהמ"ק ידע שהוא יחרב ועל כן הוא בנה מתחתיו מנהרות כדי שיאשיהו יוכל לגנוז שם את ארון הקודש. וא"כ - יאשיהו משאיר את קדושת המקדש גם כאשר הוא חורבנו, וע"ז מביא המדרש: " וי"א גם ישמעאל באומות" שאם ישראל מתנתקים מהחיבור ליהדות אז גם ישמעאל מצטרף ואומר שלו יש זכות מכוח ברית המילה.
לעומת זאת, עשיו מוותר על הבכורה ובזה הוא גם מוותר על הארץ, וכך נאמר בפרשת "תולדות": "וירא עשו כי רעות בנות כנען... וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם..." (בראשית כח', ח'-ט'). דהיינו, שעשיו מנסה לחזור ולהתקרב דרך נישואיו לבת ישמעאל, אך עשיו לא מצליח בכך, כי זה כבר מאוחר מידי, הוא כבר ויתר על הכל. לעומת זאת, ישמעאל מעולם לא ויתר, ולמרות שירושלים לא כתובה בקוראן, ישמעאל מרגישים את החיבור, וכשישראל מנסים להתרחק מהבית - הם מאבדים גם חלק מהבית הכללי, מארץ ישראל, ונותנים מקום לישמעאל.
|
|
| |
|
|
|
|
|
