הכהן הגדול ביום הכיפורים הגיע לשיא מעלתו, הרי ליום זה התכונן במהלך כל השנה כולה. יום זה הוא גם היום המקודש מכל ימות השנה, והנה מהלך עבודת הכהן הגדול ביום זה היא בכיוון מאד ברור. את בקשת המחילה והכפרה הראשונה הוא נושא עליו ועל משפחתו, וכלשון הפסוק: וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, תחילה על עצמו ועל ביתו, אחר כך על כל אחיו הכהנים, ורק לבסוף על כל עדת ישראל.
ללמדנו שתהליך ההשפעה הוא מתוכו, פנימיותו של האדם והחוצה.
מסופר על ''החפץ חיים'' שפעם שח לבני ביתו: בנעורי שאפתי לשנות ולתקן את כל העולם, ניסיתי, ניסיתי, ונוכחתי שאין הדבר בידי. אמרתי לנפשי: אם זה לא מצליח - אנסה לתקן את יהודי ארצי – פולין, ולאחר זמן כאשר ראיתי שגם זה לא עלה בידי, אמרתי: עכשיו אנסה לשפר את יהודי ראדין עירי בלבד, וגם בזה לא הצלחתי. או אז אמרתי: אני את ביתי אציל, ורק את משפחתי אנסה לתקן. אך גם זה לא התקדם כפי רצוני. אמרתי לעצמי: ישראל מאיר, ראה מה יצא מכל תוכניותיך הגדולות? והחלטתי לעבוד ולשפר את עצמי בלבד. הנה חלפו השנים, ומשפחתי התעלתה, ראדין השתנתה, וגם בפולין הורגש שיפור, ואחר כך בכל העולם הייתה התעוררות על ידי סְפָרַי: משנה ברורה ושמירת הלשון.
תמיד קל יותר לדפוק על חזהו של השני, ולומר: בקש סליחה. אך הקב''ה רוצה את לבו של האדם עצמו, ורק כאשר כל אחד ישפר את עצמו, מידותיו והתנהגותו, יצליח בהשפעתו על זולתו.
כלקח מוסרי בעניין זה ,סיפר החפץ חיים , שבאחד הבקרים בימות החורף כשניכנס לטבול במקווה , מי המקווה היו קרים מאד, כשיצא שאל את הבלן לפשר המים הקרים , אך הבלן הצטדק שאכן גם בבוקר זה שפך למקווה מים מהדוד הרותח , בדק החפץ חיים את מי הדוד ומצא שמי הדוד פושרים הם, פנה אל הבלן ואמר לו – כשמי הדוד רותחים הם , אזי יציקתם למי המקווה הקפואים יוצרים מים פושרים ונעימים, אך כשמי הדוד עצמם פושרים, התערבותם עם מי המקווה יוותרו צוננים . כך אמר החפץ חיים , רק אדם שליבו רותח בעבודת ה' , בעל ידע תורני נרחב ויראת שמים טהורה , יוכל להשפיע ולחזק יהודי צונן, אך כשהמשפיע עצמו פושר הוא , לא רק שלא יוכל להשפיע אלא יתכן שאף הוא יצטנן.
''דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב'', והרי הדברים היוצאים מן הפה אמורים להיכנס אל האוזן, מדוע בחרו איפה להשתמש ''בשפת הלבבות''? למדנו כי אין השפעת האדם על זולתו בדיבוריו רק אם לבו שלם עם דבריו, ולא תשארנה המילים תלושות אזי יחדרו אל לבו של השומע.
ונביא משל שיבהיר היטב את המסר: אב שרצה להעסיק את בנו, גזר מהעיתון ציור של כדור הארץ , שאותו חתך לחתיכות קטנות ויצר מעין פזל להרכבה , והניח את המשימה המורכבת לפני בנו. בעוד שהאב היה סבור שייקח לבנו שעות ארוכות להרכבת מלאכה זו, הפתיע הבן את אביו וכעבור דקות ספורות הגיש לאביו את תמונת הפאזל מושלמת, לתמיהת האב הסביר הבן – כשגזרת את העיתון , ראיתי שבצידו השני של הדף ישנה תמונה של אדם , ואכן הפכתי את חתיכות הפאזל והרכבתי את האדם , שזה הרי קל יותר, ולכן סיימתי מהר.

"קל יותר לסדר אדם אחד מאשר את כל כדור הארץ".