יעקב אבינו נמלט מחמת עשיו. אחיו הזועם על הברכות שנשמטו מידיו, ובלבו יוקדת אש הנקם.
בליל המנוסה הראשון חולם יעקב אבינו חלום: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, והנה ה' ניצב עליו" (שם כ"ח, י"ב-י"ג). מי היו אותם המלאכים העולים ויורדים בסולם חלומו של יעקב? נאמר במדרש: אלו שרי אומות העולם... שהראה הקב"ה ליעקב אבינו, שרה של בבל עולה שבעים שלבים ויורד, ושל מדי חמישים ושניים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עולה, ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא עבדי יעקב... ואל תחת ישראל" (ירמיה ל', י'), כביכול, אפילו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו! שנאמר: 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה'' (עובדיה א', ד')".
יעקב אבינו, הגולה מארצו, היה ללא ספק מוטרד מעתידו, ומעתיד העם שיצמח ממנו, כמובטח לאברהם אבינו. והנה, העניק לו החלום את פשר עתידו האישי, ואת פשר עתיד העם לדורותיו. יעקב אבינו הבין את החלום כתמונת ההיסטוריה האנושית, כשהוא צופה בעלייתם ובירידתם של עמים, של מלכויות ושל תרבויות עד סוף כל הדורות. החלום הנבואי לימדו את מהות ההיסטוריה ואת משמעותה. הוא נוכח לדעת, עד כמה מוגבל כוחם של העמים ושל תרבויותיהם החומריות. הוא צפה במחזוריות ההיסטורית המזמנת ירידה מן הבמה והשתקעות בצל, לאחר הטיפוס אל שיא העוצמה. הוא גם למד שחוק היסטורי זה אינו חל על עם ישראל. העם, שלמרות כל הסבל, הייסורים והצרות, לא יכלה מן העולם. לא הוא, לא תרבותו ולא בשורתו הנצחית.
אולם בחלום ההיסטורי היו גם רגעי אימה קשים. יעקב אבינו הבחין שמלכות אחת, אדום, מטפסת בסולם ההצלחה, הכוח וההשפעה. עולה ואינה יורדת. והוא נבהל. מול עיניו קמה תרבות שלא חל עליה עקרון מחזוריות הפריחה והכמישה. מה יהיה, אפוא, גורלם של עם ישראל ושל תורתו, כשיהיו משועבדים למלכות אדום? לפחד זה באה תשובת האלוקים: "אל תירא... אני מורידו".
במה שונה מלכות אדום מן המלכויות הקודמות שגלשו כולן בעצמן מן השיא אל תהום הנשייה?
כוחן של שלוש המלכויות הראשונות מוגבל בתוך המסגרת האנושית המוכרת. מנגנוני ההרס העצמי פעלו בעומק תרבותן, כפי שהוכיחו זאת ההיסטוריונים. הן נעלמו ופינו את מקומן לתרבויות מתקדמות יותר.
המלכות הרביעית, זו תרבות החומר של אדום, רומא, תרבות המערב של היום, היא תשלוט שליטה מוחלטת על החברה האנושית כולה. המשבר שיפקוד אותה לא יצמיח תרבות חומרית טובה יותר שתנבע ממנה. בעיותיה ימוטטו את סדרי העולם הקיימים, עד שיפנו מקום לתרבות חליפית, נאצלת מתחום הרוח והמשתלשלת ממקורות אחרים.
סופה של המלכות הרביעית מסמל את אובדן התקווה האנושית לאפשרות החיים המתנהלים לאור ההתקדמות הטכנולוגית החומרית בלבד, ללא הזדקקות לעידון ולשלמות המוסרית. בזה ניחמו הקב"ה ליעקב אבינו ואמר לו - ברכת "והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כ"ח, ט"ו), תלווה אותך.