"כה תאמר לבית יעקב"
שרק על ידן תונחל התורה לדורות עולם, ותימשך שושלת הדורות לנצח.
ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו ה’ מן ההר לאמר: כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים... אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל”. ידועים דברי חז”ל שהובאו ברש”י: "בית יעקב" - אלו הנשים, הן המקימות הבית, הן הקובעות את צביונו רוחו ואופיו. ו"בית ישראל"- אלו הגברים.
החתם סופר כותב על פסוק זה - לפני מתן תורה הורה הקב”ה למשה רבינו: “כה תאמר לבית יעקב” - לך ואמור לנשים - ומה תאמר להן? “ותגיד לבני ישראל”. תאמר להן שתגדנה לגברים, לבעליהן ולבניהן. ומה תאמר כל אשה לבני ביתה? “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלא הדברים אשר תדבר - כל אשה - אל בני ישראל”. פירושו של דבר שעל כל אשה לדעת ולהכיר באמת שאורחות הבית תלויים בה, חינוך הילדים מוטל על כתפיה, וכבר אמר אדם חכם: הבעל - ראש המשפחה, הוא אמנם הראש אך האשה היא הצואר, והצואר קובע לאן יפנה הראש, ומסובבו לכל כיוון שירצה... אם תרצה, אם תחליט יתחנכו ילדיה למורשת ולמסורת, לאמונה ולנועם הליכות. אם תחליט יזהירו נרות השבת וישרה נועם השבת בביתה. לא בכדי תלתה המשנה את גדלותו של רבי יהושע בן חנניה באימו, שנהגה להוליך את עריסתו לבית המדרש, על מנת שבנה יהיה אפוף כולו בדברי תורה עוד בעודו בעריסה. המשנה משבחת אותה במילים “אשרי יולדתו”.
האישה ביהדות נקראת עקרת הבית – "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה" משום שהיא עיקרו של בית! כל צביונו של הבית באחריותה, אורו וזיוו מכוחה, דרגתו ומדרגתו - תוצאות פעולתה. לכן לפני מתן תורה נשלח משה רבנו, הרועה הנאמן, להעמיד את הנשים על חשיבות תפקידן, משום שרק על ידן תונחל התורה לדורות עולם, תימשך שושלת הדורות לנצח, שלשלת הזהב מתחברת חוליה אחר חוליה. כל אשה מהווה את החוליה המחברת בין דור מתן תורה לדור הבא ובכך נוחלת את חלקה בעולם הנצחי עדי עד.

סיפרה פעם בתו של החפץ חיים על סבתה, אימו של החפץ חיים וכה היו דבריה: סבתי לא היתה בעלת ניסים, מחוללת פלאות מפורסמת, וכיוצא בזה, אבל זוכרת אני שבסוף ימיה, כאשר נתפרסם כבר שמעו של בנה בכל העולם היהודי, נגשו אליה כמה ממקורביו של ה”חפץ חיים” ובקשו לשאול את אמו של גדול הדור במה זכתה לבן שיאיר את עיני העולם. היא, שלא תלתה זכות זו במעשיה, השיבה להם כי אל להם להפנות שאלה זו אליה, שכן, לא זכור לה דבר מיוחד שאותו יכולה היא לשייך לכך שיוצא חלציה יגדל לתלמיד חכם עצום. הנוכחים ניצלו את ההזדמנות ושוב הפצירו בה, שמא בכל זאת תזכר באיזה מעשה קטן שאינה מיחסת לו חשיבות, אך יש בו כדי להאיר את התעלומה. “לא! לא! אינני זוכרת” השיבה. “אבל אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר פעוט אחד:"
לפני חתונתי, בקשה אימי המנוחה לשוחח עמי דקות מספר, וכה היו דבריה: ”בתי, הקשיבי לדברי. אנו מצווים לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים, על כן אני מבקשת ממך דבר אחד, בכל דקה פנויה, טלי סידור זה לידיך, והעתירי תפילה לפני בורא העולם שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים, ואל תשכחי להוזיל דמעות בעת תפילתך”. בסיום דבריה, העניקה לי סידור ובו תפילות וספר תהילים. “זה כל מה שעשיתי”, סיימה בתמימות אימו של ה”חפץ חיים”. “בכל פעם שסיימתי את עבודות הבית, או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש והמתנתי כמה דקות לסיום הבישול, הייתי נוטלת את הסידור שקבלתי מאימי ע”ה ובוכה בדמעות שליש לרבונו של עולם שיחון את עיניו של ישראלק’ה שלי ואזכה לגדלו לתלמיד חכם וירא שמים”. כמו כן אמר מרן הרב שך זצ”ל: כדי שספריו של האדם יתקבלו כפי שזכה החפץ חיים, יש צורך בזכות מיוחדת ואין לדעת מה היא, לפעמים זוהי זכות דמעותיה ורוב תפילותיה של אימו.

אחריות הנשים על כלל ישראל: מובא במסכת סוטה יא. "בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים" וכן בכל דור ודור, אין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שבדור, שנאמר – "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל". נאמנות האישה בביתה מזכירה ומחדשת עבור כנסת ישראל את – "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".