חז"ל (תענית ל:) דרשו את הפסוק ( ישעיה ס"ו, י'): "שמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביה. שישו איתה משוש - כל המתאבלים עליה". "מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה". וכן מובא בזוהר הקדוש (ח"ב, דף נה/ב): "'קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו' (ישעיה נ"ב, ח'). כל המצפה אימתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו, ובוכה ומרים קולו על חורבן ביתו של הקב"ה יזכה לראותו ביישובו בשמחה. וחז"ל אמרו במדרש (ב"ר פי"ג, ב') שכל עיקר תשוקתם ותקוותם ותפילתם של ישראל קדושים, הנאמנים להשם יתברך ולתורתו הקדושה, היא שיבנה בית-המקדש בקרוב. וזו לשון המדרש: "כל תפילתן של ישראל אינה אלא על בית-המקדש".
הנה לימדונו חז"ל מהכתובים, גודל החיוב להתאבל ולבכות על חורבן בית-המקדש והודיענו שרק המתאבלים על ירושלים יזכו לראות בשמחתה.
אמנם בדורות האחרונים נשתנו הדברים וכל עניין האבלות נחלש מאוד, וזה בנוסף לחסרון הידיעה, מה באמת איבדנו מחמת חורבן בית-מקדשנו.
כיון שהאבלות היא על אבידה רוחנית והאדם הקשור מאוד לגשמיות, אינו מסוגל להתאבל על אבידה רוחנית מקרב ליבו.
ובכלל כשאנו מתבוננים בחומרת ההלכות ומנהגי האבלות החלים בימי בין המצרים אנו רואים שככל שמתקרבים לט' באב, גוברת חומרת האבלות בהדרגה, ויתרה מזאת, ברבות השנים מתווספים קינות וחומרות אבלות, להבדיל משאר אבלויות ובניגוד לאבלות רגילה, ששם נגזר על המת שישתכח מן הלב והאבלות ומנהגיה הולכים ופוחתים.
ככלל, על דיני האבלות כותב הרמב"ם (הלכות אבל פרק יג): "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה."
זאת כיון שדיני ומנהגי האבלות נקבעו בהתאם לרגשותיו של האדם ולכן יש הבדל בדינים על ע"פ קירבת המת לאבל, א"כ אדם שלא נוהג באבלות הוא אכזרי שהוא פועל כנגד הטבע. יוצא מזה, שמי שלא נוהג בחומרה הרבה של דיני האבלות על החורבן, הרי הוא אכזרי ולא יזכה לראות בנחמת ובשמחת ירושלים.
עניין זה צריך ביאור והבנה. בתחילה עלינו להבין, כיצד ניתן לצוות אדם להיות עצוב או שמח? הרי זה עניין של הרגשת הלב ואינו דומה לשאר מצוות שעניינם מעשה שעושה האדם, שתתכן גם בלי הבנה והרגשת הלב. וביותר שנדרש מאיתנו להיות עצבים על דבר שלא הכרנו מקרוב וחסר בזה בהרגשת הלב, ובעיקר בחורבן שאירע לפני אלפי שנים.
ניתן להבין זאת ע"פ דברי הגר"א ווסרמן הי"ד, ששאל מעין זה על ציווי האמונה- כיצד שייך לצוות על אמונה, לאדם שלא מאמין? וכן בציווי של אהבת ה'- כיצד שייך לצוות אדם לאהוב? ואומר הרב ווסרמן שהקב"ה הטביע בלב היהודי את עניין האמונה ואהבת ה', כך שהוא בטבע כל יהודי להאמין ולאהוב את ה' ומי שלא מאמין ואוהב את ה', הוא אכן פועל נגד טבעו.
ובכן גם כאן, באבלות על החורבן, כשיהודי יעמיק וילמד אודות החורבן, על השלכותיו על ימינו אנו ועל כל הצרות הפוקדות את העם היהודי עד ימינו בשל החורבן וה'הסתר פנים'.
ובכלל על החסר הגדול של העדר בית המקדש, טבעו של היהודי לישב באבלות חמורה ולנהוג בכל מנהגי האבלות. ומי שלא נוהג כך, פועל כנגד הטבע והוא אכזרי, כדברי הרמב"ם ולכן הוא לא יזכה לראות בנחמת ושמחת ירושלים.
