| הן עם לבדד ישכון |
מובא במדרש (ילקוט שמעוני תשס"ח): כי ישראל הם כמו תיבת "הן". כי אלו שתי האותיות הה"א והנו"ן כל אחת לבדה, ואין לה חיבור אל שאר האותיות. כי אות הא' יש לה חיבור אל הט', שהם עשרה. כי עשרה הוא כלל מספר מתחבר יחד, וכך הב' והח', הג' והז', הד' והו' כולם מתחברים לעשרה שהם מספר אחד חוץ מן הה"א. וכן במספר העשרות מתחברים למאה הי' והצ' הכ' לפ', וכן הלאה חוץ מהנ' אין לה צירוף וחיבור, ולכן אמר "הן" עם לבדד ישכון. ורצה לומר: כי ישראל הם כמו מילת "הן" שהוא לבדד. וכאשר ישראל הם כך שאין להם חיבור לאומה אחרת אז כוחם חזק מאד. ולכך אמר אח"כ – (במדבר כג', סד') "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה".
ואכן התבדלותם זו של ישראל מכלל שאר עמי תבל, מצאה ומוצאת את ביטויה הבולט כמעט בכל מגוון החיים. יהודים בני כל העדות ובכל הארצות, בחייהם בתוככי הבית היהודי פנימה ומחוצה לו הבליטו באופן קבוע את ייחודם ואת השוני ביניהם ובין שכניהם הנכריים, בלבושם, בשפתם, באכילתם, באופי מגוריהם, בגופם ובנשמתם. ובכך שלא בכדי מכוחה של התבדלות זו זכה עם עתיק יומין זה לשרוד ככבשה אחת קטנה בינות לאותם שבעים זאבים השוחרים לטרף.
עם ישראל הוא היחיד מבין העמים העתיקים, שנותר חי וקיים עד לימינו במתכונתו ובצביונו הקודמים. הוא היחיד, ששמר על אמונתו ועל דתו, על יחודו ועל אחדותו. המושג: "הן עם לבדד ישכון" הפך לסמלו המובהק של העם היהודי. עם שאינו עומד בשורה אחת עם יתר עמי תבל. תמיד הוא בודד! קיומו של עם ישראל כיום הינו נס גדול בהתחשב בעובדה שזה כאלפיים שנה העם נתון בגלות קשה ומרה, כשהוא מפורד ומפוזר בין העמים מקצה הארץ ועד קצה. הוא חי ללא ארץ ומולדת משלו, ללא ארגון לאומי, השומר עליו ומנסה לקשור בין חלקיו הנפרדים. באותה עת, אצל עמים אחרים חלו תהפוכות רבות. הם גדלים ונופלים, מתאחדים ונפרדים, מחליפים צורה, מתבוללים ומתמזגים - ולבסוף, נעלמים מן העולם, בלא להותיר אחריהם זכר ושריד. לעומתם, "עם ישראל חי", לא התערב ולא נטמע בגויים. ולא עוד, אלא, שכל חלקי העם, שהתפזרו לארבע קצוות תבל, נותרו קשורים זה לזה כבני עם אחד, למרות המרחקים העצומים שהפרידו ביניהם ולמרות הבדלי תרבות, שפה ומנהגים. במהותו, העם נותר אחד ומאוחד - באמונתו ובתורתו. לא היה דור, שלא עמדו בו צרים על עם ישראל ובקשו לכלותו גופנית או להשכיח ממנו את תורתו. בהגדה של פסח אנו אומרים: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". הדבר משקף נאמנה את המציאות המרה במשך כל שנות הגלות, מאז החריב נבוכדנצר הרשע מלך בבל את בית המקדש הראשון והגלה את עם ישראל מארצו ועד השואה המחרידה שהכתה בנו זה עתה. בתנאים אלו לא הייתה כל אפשרות טבעית לקיומו של עם ישראל, לולא זאת שהקב"ה "מצילנו מידם", כפי שנאמר בהגדה של פסח. רק ההשגחה העליונה היא זו שהגנה על עם ישראל לאורך הדורות, והצילה אותו מיד כל הקמים עליו לכלותו.
רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" (ח"ש ה') תולה את הצלת העם בבדידותו. וזהו אומרו: "הן עם לבדד ישכון" . רוצה לומר: באחדות, כאילו הם בדד ואין איש איתם, כי כולם כנפש אחד וגוף אחד יחשב. וזהו "לבדד" – כי הם בד בבד, ואיש אחד הם, ואין זרים איתם, ולכך אי אפשר לקלל או ליתן עין הרע להם. הגזירות התכופות שנגזרו על עם ישראל בזו אחר זו, עשו בו שמות. לדעת מומחים העם היה עשוי למנות כיום מאות מיליוני איש, אלמלא ההריגות שמיעטו את מספרו. הפסוקים שנאמרו בתוכחה (דברים ד, כז): "ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה", התקיימו לדאבון לב במציאות. אולם חרף הקזת הדם המרובה של עמנו, המשכנו לחיות ולהתקיים! אמנם לעתים נכרתו מהעם איברים שלמים באכזריות מרובה, אך למרות זאת קיומנו הפך לעובדה שאינה ניתנת לשינוי, בדיוק כפי שחזתה זאת התורה (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".
עובדה זו, שחזרה והתאמתה פעמים אין-ספור במרוצת אלפי שנות הגלות, מאשרת את ההגדרה הממצה, שהושמעה לראשונה מפי בלעם: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בדידות זו משמעותה בין היתר שחוקי ההיסטוריה של עמנו שונים לחלוטין מכל המקובל אצל עמים אחרים. לא נוכל למצוא עם נוסף שדפים דומים יופיעו בספר דברי ימיו. התבוננות במתרחש בדורנו מצביעה באופן ברור על העובדה שגם כיום, לולא עזרת ה' והצלתו מיד צר, לא הייתה לעם ישראל אפשרות קיום מול מדינות רבות המעוניינות ח"ו לכלותו ומול מאות מיליוני מוסלמים הלוטשים עין על עמנו ועל ארצנו. נס שימור העם והבטחת נצחיותו ממשיכים גם בדורנו.
בקרוב נזכה לעת - שעם ישראל יגיעו למדרגת "בדד", היינו- שהם לבדם בעולם, וכל העולם לא נברא אלא בשבילם. ואז "ובגויים לא יתחשב", היינו: שלא יהיה לו שום מחשבה הטורדת מן העבודה ויוכל להתדבק בקב"ה אחד באחד, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן.
|
|
| |
|
|
|
|
|
