חז"ל היו מופלגים בחכמה וידיעה יותר מכל חכמי תבל. מקורה של החכמה הזו נובע מן התורה האלוקית והקבלה שבידיהם מהר סיני.
וכך כותב "רבי יהודה הלוי" בספרו "הכוזרי": "ובאמת, שורשי כל החכמות וכלליהן הועתקו מאתנו אל הכשדים' בראשונה, ואחר כך אל 'פרס ומדי', ואחר כן אל 'יוון', ואחר כן אל 'רומא'. אך מפאת רוחק הזמן וריבוי המעתיקים לא הוזכר בספרי החכמות כי הועתקו מעברית - הוזכר רק כי הועתקו מיונית ומרומית...!!"
והרמב"ן כותב בהקדמה לספר בראשית:"וכבר אמרו רבותינו חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים". ואמרו כי בבריאת העולם חמישים שערים של בינה, כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכוחו ותולדותיו, בבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד, ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים, ובבריאת הדגים, ויעלה זה לבריאת בעלי נפש המדברת שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכוחה... ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חברו, ומספרם ידוע ומקובל להם עליהם השלום שהם חמישים חוץ מאחד, ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא... וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה, הכל נכתב בתורה בפירוש או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורה, כגון: הלפופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהם..."
גיאולוגיה, בוטניקה, זואולוגיה, פסיכולוגיה, אסטרונומיה, ארבעים ותשעה שערי-בינה נמסרו למשה. מדוע לא העלו חז"ל את כל ידיעותיהם על הכתב בספר מסודר, על ידי כך היו מעשירים את ידיעותינו?
משה העביר את כל שערי הבינה - שבכלל התורה שבעל פה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', ואף שהותר לכתוב את התורה שבעל פה. כתב הרשב"א (ח"א סי' תקמח) שלא הכניסום לתלמוד כי זה מן הנמנע, שאין מטרת התורה ללמד את בני האדם את מדעי הטבע, אלא חז"ל עסקו במדע 'שימושי' - במה שמועיל לשמירת חוקי התורה, שהם הכלים למלא באמצעותם את התפקיד בעולם, ולא במדע לשמו. שהרי למשל: תכלית הנגר הוא לעשות ארון, שולחן, כסא; והפטיש והמברג הם לא תכלית אלא אמצעי, כן בתורה - המדע הוא רק אמצעי, והתכלית היא: לימוד התורה וקיום המצוות, מה שאין כן תכלית המדען היא: המדע!
ועוד שהאלוקים רצה שהאדם ישלים בעצמו את גילוי יסודות הטבע כמו שה' ציוה לאדם הראשון: "ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים". ואע"פ כן, בין השיטים, ניתן לראות כי יש בתורה ידע מדעי רב שלא היה ידוע לחכמי אומות העולם בזמן כתיבת התורה.
וכן כתב רבינו בחיי בעל "חובות הלבבות" בהקדמתו: "החכמה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא: חכמת הטבע, המלמדת את טבע כל הנבראים ואת תכונותיהם, וכיצד הם משתנים מטבעם וחוזרים אל טבעם. החלק השני הוא: חכמת השימוש, הכוללת את החכמות העוזרות לאדם להשתמש בנבראים לצרכיו, כגון חכמת החשבון, המידות, התכונה והניגון. והחלק השלישי הוא: חכמת האלוקות, המלמדת אותנו לדעת את האל יתברך, את תורתו, ואת שאר המושגים הרוחניים, כגון הנפש, השכל והמלאכים.
וכל חלקי החכמה הנזכרים לעיל, על סוגיה השונים, הם שערים שפתח אותם הבורא יתברך לבני האדם, כדי להשיג על-ידם את התורה ואת העולם (ישובו של עולם), אלא שחלק מהחכמות נצרכות יותר לידיעת התורה, וחלק מהן נצרכות יותר לתועלת העולם".
וכתב החסיד רבי יוסף יעב"ץ בספרו "אור החיים" (פרק ג): "והנני להצילך ממכשול אשר נוכשו בו ונלכדו בוערים בעם וכסילים, כי מצאו בתלמוד כמה דברים מהחכמה החיצונית, ושמחו ללא דבר, ולחשו זה לזה בלחש, הראית בן אדם כי המאמר הזה או ההלכה הזאת, לא תבין בשלמות אם לא למדת חכמת הטבע או חכמת המספר והשיעור וכו', ועלה טינה בליבם, כי אלה החכמות הם העיקר, והוציאו כל ימיהם בהם ושכחו תורת אלוקיהם והשליכוה מאחורי גוום. אל בני, לא טובה השמועה הזאת אשר אתה שומע, אמת הוא כי חכמי ישראל היו בקיאים בכל מה שיצטרך מהחכמות, להבנת התורה והתלמוד וכו', אכן לא היו מוציאים ימיהם בהם כלל כי אם בעתות הבטלה. היו מקבלים אמיתת הדברים מהחכמים אשר קבלו מהנביאים אשר קבלו מבורא העולם. לא שחקרו בה החקירה העצומה אשר כלו ימיהם בה חכמי האומות יען כי זה חלקם ונחלתם, אלא קבלו אמיתת הדברים ההם מפי הנביאים, בלי יגיעה ועמל כלל, יותר מהחוקרים בהם כל ימיהם... אבל עיקר העיקרים שהיו חוקרים בו כל ימיהם הוא התורה והמצוות! ואלה הנבלים מישראל משליכים תורת ה' אחרי גוום וכו', והם ריקים מתורת ה' ומצוותיו, אין להם לא מסכת ולא משנה ולא פסוק שיוכלו להתהלל ביום המיתה, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"!
ויש לנו עוד לציין שחלק מן הידיעות והחכמות אבדו לנו, וכדברי הרמב"ם (ק"ה יז,כג):
"אבל הספרים שחברו חכמי ישראל, שהיו בימי הנביאים, מבני יששכר לא הגיעו אלינו".
