כאשר תמנע את ידך ממלאכה ביום השבת , כפי אשר ציוה ה', תחול עליך ברכת ה', לברך את כל מעשי ידיך בששת ימי המעשה. זאת אנו למדים מהפסוק - "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". ומובא בחז"ל - "ברכו במן וקידשו במן" (בראשית-רבה, פ' י"א).
"זכור את יום השבת לקדשו!" מובא בחז"ל- זכרהו על היין בכניסתו, זכרהו על היין ביציאתו. מפני שבזמננו עלתה התעשייה למעלה ראש, ואף אתה נמשך אחריה, עליך לדאוג פן תיטבע אתה וביתך במצולותיה ותאבד את אלוקיך ואת עולמך. לכן, אף אם שביתת יום אחד ואפילו שעה אחת, מהווה לך הפסד כספי מרובה - אחוז בשמחה את כוס קידוש השבת בידך, כנס את כל בני ביתך סביבך ובמעמד כולם ברך את ה' בכל לב על המתנה הטובה, אשר נתן לך ולביתך. למדם והבהר להם שלא רק במדבר היה עם ישראל תלוי בחסדי ה', כי אם גם היום בחיי כרכים הומי אדם, הרודפים אחר כסף ורווחים - רק בחסדי ה' אנו תלויים להצלחת פרנסתנו. לא רק במדבר נתן ה' לשומרי השבת לחם יומיים, גם לך לא תביא השבת כל הפסד וגרעון, אלא להיפך: ברכה והצלחה. דע - לא כוחך, לא חכמתך ולא חריצותך, כי אם ברכת ה' היא תכלכלך. הגד לכל בני ביתך על ידי שמירתך את השבת, כי לא תעשייה, לא מסחר ולא אומנות המה עתה מגיני חייך, כי גם עתה כמקדם ה' מושל בעולם, והוא המפרנס והמכלכל. כאשר הראך במצרים את עוז גבורת ימינו, המגנה והמצלת, למען היות לך לאלוקים ולזרעך אחריך עד עולם.
כשם שקידמת את השבת עם כניסתה, והבאת את קדושתה על ידי מחשבת זיכרון ואמירת "זכור" - אל ביתך, באותו אופן הינך גם נפרד ממנה. מלכד סביבך את משפחתך, ובטרם תשוב למלאכות החול, שהם סמל שליטתו של האדם על הטבע - תשא כוסך לברכת-פרידה מהשבת בשמחה. שהרי בדעתך לקיים ול"שמור" את הקדושה שהביאה לך השבת, בלא שתפוג עם צאתה. ובדעתך לקחת אותה עמך אל חיי ימות החול
.
במעמד ה"הבדלה" הינך מצביע בשמחה על העדות שהקמת עם קיום השבת והינך מעיד שה' הוא אל ישעך, וכי הרווח שלך מכך משופע בכפל כפליים, לעומת הפסדך בהשבתת מלאכתך. רווח של בטחון, מנוחה ואמונה, שאיתם תצעד שוב למעגל ימות השבוע. ה' עזר לך עד כה, ה' גם יוסיף וישלח לך ולכל הנלווים אליך את ברכתו.
זה שהבדיל למען החולין את הקודש, למען החושך את האור, למען האנושות את ישראל - הוא גם שהבדיל למען מעשי ששת הימים את השבת. כי השבת תקיים ותבטיח לפועלך ולהנהגתך היוצרת עלי אדמות את ה"קידוש", את ה"אור" ואת ה"ריח" הבשומה בערכים של יהדות.
