כמה מאתנו מרגישים שחלק ניכר בחיינו הוא "קדוש"? האם אנו חיים חיי קדושה באופן לא מודע, או שאנחנו דור שהחל לאבד קשר עם המהות של היותנו יהודים?


רבים מאיתנו היו מסכמים את המציאות הקיומית שלהם בתארים כגון "מטרידה" ו"לחוצה". חלק היו אולי מתארים את חייהם כ"משמחים" או "מספקים" בדרך כלל. מיעוט קטן היה מרחיק לכת ומתאר את חייו כ"מוסריים" .


התורה אומרת: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')


מהי בדיוק קדושה? סקירה שטחית של המקורות התלמודיים נותנת את הרושם שקדושה היא ההפך מטומאה. אבל זה לא ממש עוזר להבהיר את המצב, מכיוון שאנו מתקשים להגדיר טומאה במונחים קונקרטיים או מעשיים.


על פי פירוש רש"י נוכל להגדיר את שני המונחים. בפירושו לספר ויקרא, (פרק א', פסוק א'), רש"י מגלה כי השם דיבר אל נביאי השקר בלשון טומאה, ואילו אל משה דיבר בלשון חיבה. גם חיבה וגם קדושה הן ההפך מטומאה. מכאן, שחיבה וקדושה קשורות זו לזו. אולי קדושה היא צורה מסוימת של קרבה או אינטימיות.


רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בספרו "מסילת ישרים". מגדיר קדושה כמצב שבו אדם, אפילו בשעה שהוא מבצע את הפעולות הגשמיות הדרושות לקיום גופו, לעולם אינו מתרחק מהאינטימיות הנעלה ביותר. לפי הרמח"ל, קדושה היא מצב שבו אין הֶסַּח הדעת; שבו שתי הוויות הופכות להיות מאוחדות לחלוטין, כך שכל השאר אינו רלוונטי. זהו המצב המתואר על-ידי דוד המלך, "דבקה נפשי אחריך" (תהלים ס"ג, ט).


אם קדושה היא אינטימיות, הרי שההפך ממנה - טומאה - יהיה ריחוק וניתוק. "לשון הרע" - דיבור שהורס מערכות יחסים - הוא במהותו טמא, ובתקופת התנ"ך המעשה של הוצאת דיבה גרם לאנשים לנגעי צרעת ודרש הסגר וטיהור (ויקרא י"ג( .


בפרשנות עמוקה יותר מכפי שאנו מסוגלים להבין, ציין המקובל רבי מנחם רקנאטי בן המאה ה-14, כי קדושה היא שימור האחדות בין העולמות וטומאה היא "עושה הצרות" שמסכסך בין ידידים. ההתייחסות לעושה הצרות מבוססת על הפסוק בספר משלי (ט"ז:כ"ח), "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף". הפירושים לפסוק זה מציגים פרשנויות שונות. לדברי רש"י, מדובר ברכלן שמפריד את עצמו מאלוקים. לדברי האבן-עזרא מדובר באדם שמעורר אלימות וגורם למשבר בכל היחסים החברתיים. לדברי הגאון מווילנא, זהו אדם שהורס את היחסים בין איש לאשתו. לפי כולם, קדושה היא קרבה וטומאה היא ריחוק.


הפרדוקס הוא שיצירת אינטימיות דורשת הפרדה. זאת, משום שתחילה עלינו להסיר את כל המחסומים האפשריים בינינו לבין אהובנו. ככתוב: "והייתם לי קדושים". (ויקרא כ':כ"ו) רש"י מסביר- שה' אומר שאם נפריד את עצמנו מעמים אחרים, נהיה שלו.


לצורך נישואין, הגבר מקרב אליו את האישה באמצעות הקידושין, תהליך שהופך אותה לאסורה על אחרים. לפי הרמח"ל אנו נוקטים צעד ראשון זה לקראת קדושה אישית, כשאנו מפרידים את עצמנו מאותם תענוגות גופניים שהיו מסיחים את דעתנו מזו/זה שאנו אוהבים.


המשותף לכל אותם צעדים ראשוניים לקראת קדושה הם הסרת הסחות-הדעת והתגברות על המכשולים. לקיום קשר מוחלט דרוש ניקיון מוחלט.


עם זאת, נראה שהשגת קדושה היא תהליך בן שני שלבים. הרמח"ל מסביר: "תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מה שמקדשים אותו."


על-ידי הסרה אקטיבית של המכשולים, אנו יוצרים מרחב בחיינו לאינטימיות אמיתית. אבל כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להכין את הקרקע! הקרבה שהיא קדושה - בין אם מדובר בקרבה בין אדם לאלוקים, בין בני אדם או בין גוף ונפש - אלוקים הוא זה שמנחיל אותה.


אם כך נוכל להבין מדוע אנו מרגישים חוסר קדושה בחיינו: כי אין בהם הרבה מקום לאינטימית או לקרבה. מעולם לא היה דור שהופצץ בהסחות-דעת כה רבות ונתקל בעושי-צרות כה רבים. במילים אחרות, מעולם לא היה דור מוקף בכל כך הרבה טומאה.


ייתכן שיהודי נורמלי שחי במאה ה-21 יכול לחוות קדושה רק על-ידי נסיגת צעד לאחור מכל הסחות הדעת האלה. נראה שהנוסחה העתיקה להשגת אינטימיות - "קדושים תהיו, פרושים תהיו" (כלומר, על-ידי הפרדה ניתן להשיג קדושה) - מעולם לא הייתה ראויה לתשומת לב רבה יותר מאשר בעידן המודרני של ימינו.


עלינו ליצור מרחב וזמן רב יותר עבור אלו שאנו רוצים לאהוב. עלינו להיחלץ מאחיזת החנק המהפנטת של העידן המודרני כדי שנוכל להתמקד מחדש במערכות יחסים. איננו מוכרחים לערוך שינויים גורפים בסגנון חיינו החל ממחר: התקדמות רוחנית אמיתית מתרחשת כמעט תמיד בצעדים זעירים. עם זאת, איננו יכולים להרשות לעצמנו לסטות מדרכנו כתוצאה מההסתערות המפתה של ה"קידמה" ואיננו יכולים להתמקד בהעמקת האינטימיות עם בן/בת זוגנו כשדעתנו מוסחת.


לכל יהודי יש פוטנציאל לקדושה אמיתית בחייו. יש לנו שבתות וחגים שבזמנים מיוחדים אלה, אנו נוטשים את הסחות הדעת ומנסים להתמקד יותר באלוקים ובמשפחתנו.


חוקי התורה המורכבים יוצרים זמן ומרחב לקרבה. אלוקים אמר לנו, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ותכופות אנו חווים את ההתגשמות של אותה הבטחה. והיינו רוצים לחוות זאת יותר.