לאדם יש מערכת שכלית מובילה, ומערכת שכלית משמשת. מערכת שכלית מובילה - היא ההכרה: לאנשים יש אידיאלים, ערכים, זה הכוח המוביל שגורם להם לרצות לעשות דברים. השכל הוא גורם פעיל כאן.

אבל לשכל יש תפקיד חשוב גם בסוג אחר של פעילות:כשאדם רוצה לשתות, השכל עוזר לו להשיג את המטרה. כאן השכל אינו מחליט החלטות, אלא רק עוזר לבצע. במקרה כזה השכל משמש כעבד, בלי להשתתף בהחלטות הרציניות של חייך. כאשר האדם חי בצורה כזו, מה שמשפיע עליו הוא בעיקר אוסף הגירויים החיצוניים - הן פיזיים והן רגשיים - ולמעשה, הכוח המוביל מבחינת ההכרה שלו כמעט ואיננו פועל.


שלושת הכוחות שדוחפים את האדם הם החושים, החברה וההכרה.

העניין הוא, שהגורמים החיצוניים מגיעים אליו בין אם רצונו בכך ובין אם לאו. ומה שקורה אז, שהכוח החזק שמוביל אותו בכלל אינו בשליטתו, האדם מונע על ידי גורמים שונים! לא הוא מחליט איזה אדם יעבור מולו ברחוב, מה יכניס אותו למתח בעבודה - אין לו שליטה על הדברים האלה, וזה גורם למתח בסיסי בתוך האדם. כי בסופו של דבר, ההכרה- היא שצריכה להוביל את האדם, ואצל האדם הבריא אכן זה כך. כאשר החלק הזה מדוכא, הוא יותר ויותר נשלט על ידי גירויים שאינם בשליטתו. יותר ויותר הוא מרגיש שהוא נגרר, מגיב אינסטינקטיבית לדברים. וזה גורם ללחץ גדול על "האני" הפנימי שלו, אותו "אני" שכן היה רוצה להחליט ולעשות.


בעולם כולו מתמודדים עם עניין זה בשיטות שונות, נתבונן בשיטת המזרח להרפיית לחצים- ע"י מדיטציה, לעומת שיטת המערב ביצירת בלמים חזקים:


המדיטציה באה ומציעה לפתור את הבעיה. אדם חושב על איזה מילה שהיא, ועל ידי תרגילים מסוימים מגיע לריכוז כזה שהוא קולט את הגירויים מבחוץ, ומסוגל לא להגיב עליהם. כלומר, באמצעות ריכוז הוא הצליח להתנתק מאותו חלק נמוך בנפשו שרגיל להגיב אינסטינקטיבית. למשל, אם עד עתה, כשהייתי שומע מוסיקה מסוימת הייתי נלחץ - האם מצפים ממני כעת לרקוד או להישאר אדיש או מה? מה עלי לעשות? - אני מסוגל כעת, לאחר המדיטציה, לשמוע את המוסיקה ולא להגיב.


כדי להבין את התפיסה של המזרח, בניגוד לתרבות המערב, ובניגוד להבדיל ליהדות, נמחיש זאת על ידי משל: תארו לכם אוסף של כדורים המחוברים על ידי קפיצים ויוצרים מערכת מורכבת. מבחוץ יש חבטות על הכדורים. גם אם רק כדור אחד מקבל מכה, כל המערכת מזדעזעת על ידי הקפיצים. המערב פיתח בלמי זעזועים. הקפיצים הם אותם חלקים חשובים בנפש, אשר מחברים את כל חלקי הנפש: עדינות עם אהבה, עם ציפיות, עם כבוד... כי הקפיצים הם הרגישות של האדם. אז המערב אומר, "נעבה את הקפיצים האלה. נבנה בלמי זעזועים. נתייחס לכל דבר פחות ברצינות, לא לקחת הכל ללב, וכך יהיו פחות זעזועים". זו השיטה שהפסיכולוגיה ממליצה עליה. ואז אדם פועל פעמים רבות בצורה של סיבה ומסובב. למשל: "הוא פגע בי? לא נורא"; "אני נמשך לדבר מסוים, למרות שהוא לא מוסרי? לא נורא, אנחנו רק בני אדם, זה טבעי". כל דבר הוא רק סיבה, מסובב, היגיון.


אבל במזרח זה לא כך. על תרבות המזרח נכתבו ספרים רבים שדרכם אפשר להתוודע לשיטה, המסר הוא, שברעיון של סיבה ומסובב יש פגם. אינך מסוגל להרגיש אותו באמת, אתה יכול לראות להרגיש את תוצאותיו, מה הוא עושה או יעשה, אך אינך יכול להזדהות עמו.


בתרגילים של זן- בודהיזם. הם רוצים לחיות את הדבר בפני עצמו. אם נחזור למשל הכדורים, הם טוענים שבלמי זעזועים הורסים את הרגישות של האדם. והם רוצים את ההפך, שהקפיצים יהיו מאוד רגישים ועדינים. אולם, כדי לא לחטוף זעזועים צריך להתנתק מהגורמים החיצוניים! ואז, גם אם באה מכה חיצונית, אני מתרכז בשתיית התה, למשל, או בלחשוב שעכשיו לילה. כלומר, אני מסוגל לבודד את העניין. זאת השיטה במזרח - לנתק.



ומה היהדות אומרת?

שאתה לוקח קבוצת קפיצים כזו, ויכול לתכנן אותה כך שאם יימשך הכדור הזה בזוית כזו וכדור אחר בזוית אחרת וכדור השלישי כך, - אם התכנון נכון יקרה דבר מעניין, האדם ימצא את הרעיון הפנימי המפעיל את המערכת, ויוצא שכל המערכת עובדת בהתאמה. אם כך, האדם, לפי היהדות, צריך ויכול למצוא את הפתרונות העצמיים של המערכת.

היסוד הוא כדלהלן - הגירויים שאני מתנסה בהם ואינם בשליטתי, איני בולם או מנתק, אלא אני מסוגל לשלוט ולהחליט לאילו מן הגירויים אני מרשה למערכת שלי לקלוט! אני שולט בגירויים שאני עומד לקבל, ומתכנן את הפעולות ואת צורת ההפעלה של כל הכדורים, כדי שיעבדו בסינכרוניזציה ובהתאמה מלאה זה עם זה.

ולכן היהדות כל כך מורכבת! זה מותר וזה אסור, על זה תחשוב ועל זה לא.

כוחות הנפש מחוברים זה לזה ומושפעים ישירות ע"י קיום המצוות, כאשר אתה שומר שבת, הדבר משפיע על כוחות נפש אחרים שבך, על כיבוד הורים, אהבה, הכול קשור ביחד. למעשה, באופן מהותי, כשאדם מניח תפילין ברצינות, הוא אוהב את אשתו יותר. לכאורה מה הקשר? אבל אפשר להראות בבהירות שיש קשר, ושכך זה צריך להיות.

בקיום המצוות - זה כמו להתאמן בהרמת משקולות. אם אתה מעמיס את המשקולות על הגב, אתה תשנא את זה. אבל אם אתה מתאמן כמו שצריך ומפעיל את השרירים לאט לאט, אתה נהנה!


מדיטציה והשבת:

לאחר שהבנו את השיטה של המזרח, נוכל להבין טוב יותר מה זו מדיטציה - להתרכז בכוח של הכרה; להיות מסוגל להתרכז בהכרה בלי להישלט על ידי כוחות חיצוניים. וגם אם זו התרכזות בדבר סתמי, בסופו של דבר המוח נרגע ומפסיק לשרת את האחרים. מאחר שזה מרגיע, אנשים נמשכים לזה. הרגיעה מאוד עמוקה, אם כי היא אינה מרפאת לגמרי. בכל זאת, בעזרת המדיטציה, ההכרה והשכל עומדים בפני עצמם ואינם משמשים ככלי שרת למטרות אחרות.


להבדיל אלף אלפי הבדלות, בשבת האדם אינו שליט על העולם. הוא אינו שולט בבני אדם; אין לו חפצים משלו, דברים רבים הם 'מוקצה' ואסור להשתמש בהם; הוא אינו יוצר ואינו עושה. בהתחלה קשה להתרגל לא לשלוט בעולם, כי אני רגיל אינסטינקטיבית להדליק אור בחדר חשוך או להרתיח קומקום ולהכין קפה - ובשבת הדברים האלה אסורים. אני רוצה לחפש דף מסוים - בשבת זה אסור, אני רוצה לדבר על תכניות לטיולים - בבקשה, אבל לא בשבת; ומה שקורה לאט לאט, האינסטינקטיביות של התגובה הולכת ונעלמת. אט אט אתה מודע לכך שאם חשוך - אינך מוכרח להדליק אור. עד שאתה מגיע למצב שבשבת אפילו לא עולה על דעתך להדליק את האור! פירוש הדבר שהפעולה של הדלקת האור כבר אינה פעולה אינסטינקטיבית אצלך, אלא פעולה הבאה מתוך החלטה!


דרך פעולות פשוטות מאוד, אנו מצליחים להפוך את הפעולות האינסטינקטיביות הכי פשוטות לפעולות רצוניות. זה מתחיל בעובדה שקיימת יממה שלמה, השבת, שבה אתה נמנע מפעולות אינסטינקטיביות. ואתה מסתכל על עצמך וממש מתפלא כיצד רכשת לעצמך שליטה רצונית שכזו. אתה מתבונן בקומפיוטר הזה, וברור לך שבשבת כל מערכת העצבים בנויה אחרת!


אז לפחות בתחומים מסוימים המערכת עובדת נכון, אם כי תמיד יש מה לשפר. וככל שאתה מעמיק יותר בשבת, ההשפעה היא אח"כ יותר גבוהה על חייך במשך השבוע.


המדיטציה אומרת שהאדם נשלט על ידי הגירויים של העולם. וזה הסוד של השבת, שלאט לאט אני מפסיק להיות נשלט על ידי העולם ומתחיל לבנות את "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות, כ, ח) במשך השבת, ואז במשך ששת ימי החול אני יכול לשלוט בעולם ולא להיות נשלט. לשלוט בכוחות שלי, ברצונות, במטרות; אני תמיד מודע לכך שיש תכלית ויש מטרה; כל דבר מתחבר; כל דבר בהקשר המלא שלו.


המשל על מערכת הכדורים הקפיצית הוא משל טוב מאוד. נכון שבאים גירויים מבחוץ, אבל אני לא מאפשר למערכת לספוג אותם. אני הוא השולט והמחליט. אני אחליט איזה כתבות אקרא בעיתון, ולא אגיד "זה היה כתוב בעיתון, איך אפשר לא לקרוא?" ולאיזה סרטים, אם בכלל, ללכת; אני אחליט לשמור על העיניים ולא להסתכל בצורה בלתי מבוקרת; אסור לי לשמוע לשון הרע, עליי להתרחק מאנשים שמספרים לשון הרע; אני מחליט איזה ספרים לקרוא ואיזה לא; כלומר, אני הוא השולט והמחליט איזה גירויים חיצוניים לקלוט ואיזה לדחות.