עם ישראל, עוד בתחילת דרכו חשש שילעגו לו. בני עמנו חששו שבעטיים של החוקים והמצוות הם יעוררו גיחוך בלב העמים השכנים.
וכי מדוע שלא יחששו מתגובה שכזאת? הם התבוננו על אורח חייהם של העמים האמורים להיות שכניהם לאחר כיבוש הארץ - והם שונים כל כך. שום מצווה ממצוות התורה אינה באופנה באותן הארצות. האקלים התרבותי ששרר בארצות אלו, היה זר לחלוטין להווייתם הרוחנית.
וכי לא נחמד יותר להיות חלק מן הזרם הכללי של התרבות? כמובן. האין זה טוב יותר מאשר להיות מנותק לחלוטין?
הבורא הבחין ברחשי לב סמויים אלו. על כן, שם בפי משה את המילים הבאות:
"היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך... ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה, לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דיבר" (דברים כ"ו, ט"ז-י"ט). הפסוק חושף את הדאגה כולה, הוא אף מעניק לעם תעודת ביטוח נגדה. הפסוק מבטיח שתורתם תזכה להכרה רחבה ביותר. אם לא מיד, אז בחלוף העיתים ולאחר תמורות שיחולו בזמן.
נכון. עקרונות רבים של התורה טרם נתקבלו על דעת הבריות בעולם. אולם, היום לא מקריבים ילדים למולך. אין זאת אלא משום שעם אחד התעקש לא להיכנע לאופנה פסולה ונוראה זו! להתעקש, עד שעקרון הרחמים והאנושיות, עליו הגנה התורה בלהט, חדר אל תודעת האנושות כולה!
אם היום מקובל על הכל עקרון מנוחת העובד, כעקרון בסיסי שאין עליו עוררים, האין זה משום שעמנו המשיך לשמור על השבת, למרות הלעג הכבד שהקיף אותו מכל עבר?
אם כיום לא קיימת עבדות, האין זה בגלל חוקי העבדות שבתורה, אשר גרמו למעשה - למי שמבין אותם לעומקם - לביטול מוסד מכוער זה?
עקרונות רבים של התורה עדיין דחויים על ידי הבריות והעמים. אבל, התורה עושה את דרכה לאט במשעוליה הסבוכים של ההיסטוריה האנושית. היא אינה נרתעת מן הבוז המופגן כלפיה. היא יודעת שסופה לכבוש את כל הלבבות אל מוסרה הצודק.
המושג "לתתך עליון" שבפסוק, מקבל משמעות מעמיקה. אין בו דבר מהסממן של שליטת איש ברעהו. אין מהותו שלטון בפועל, כשכל עמי העולם הדום לרגליו של העם היהודי. לא, שלטונו העתידי של עמנו, לאור פסוק זה, הוא במובן של השפעה רוחנית, כשהמשפיע אינו רוצה דבר מן המושפע. לא שליטה עליו, לא כסף, לא כיבוש שטחים. די לו בכך שעקרונות הצדק האלוקי ומוסרו, עליהם מסר את חייו, למענם סבל ובעטיים בוזה בהתמדה - נקלטו בלבבות רבים.
