אדם יכול לחיות בעולם, לבלות עשרות שנים מבלי להבין למה הוא כאן. הוא חושב שהוא מבין- מה הוא עושה ולמה הוא עושה, אבל הוא לא מבין למה בכלל הוא קיים, ולמה הוא צריך בערוב ימיו להסתלק, כשפעמים זה דווקא בשיא פריחתו. שאם כן מהי התכלית?
שאלה זו היא שאלת החיים. עניין המחייב כל אדם אינטליגנט לברר. זה נוגע לעצמו. הוא חייב לדעת למה הוא נמצא כאן. יתכן ויש לו איזה משימה חשובה וחיונית, והוא מפספס אותה.
מחובתו של כל אדם לברר ולאמץ, להיות בטוח מה חובתו בעולמו, ולמה ישים מבטו ומגמתו כל ימי חייו עלי אדמות - כי אחרת הוא מבזבז את החיים, ומסיט את חייו למקום שהוא לא היה אמור לכוון אותם, והמטרה אכן נותרה מאחוריו.
ובמילה מסכמת: אם תכלית האדם בעולם היא בשביל לחיות...למה הוא מת? ואם תכליתו במות...בשביל מה הוא חי?
שאלת סיכום זו מתחזקת כשהדעה היא שאין המשך לאחר המוות. אבל אם יש המשך...פירושו שהאדם לא מת אלא הוא רק עובר מעולם לעולם, הוא עובר מהעוה"ז, הנקרא עולם חולף, לעולם קיים נצחי. כמו שאמרו חז"ל- "העוה"ז דומה לפרוזדור בפני הטרקלין," אל הטרקלין מגיעים בדרך כלל דרך פרוזדור. העוה"ז הוא רק הפרוזדור – ההכנה. בעוה"ז רק צריך להתארגן ולהתכונן לקראת היציאה. וכשיוצאים מגיעים לטרקלין. ואז תלוי איך אתה נראה, מה הכנת, מה עשית בעולם ההכנה. ובהתאם להכנתך כאן, יהיה מצבך לנצח נצחים. הצורך בהכנה הוא מכיוון שהענקה מתוך חסד איננה הטבה מושלמת, וכפי שמוגדר בחז"ל הוא - ''נהמה דכיסופא'' (לחם של בושה), משום כך נברא המועמד להטבה- מורכב גם מחומר גשמי-עפרי, והונח בעולם אשר נברא באופן שיוכל לשמש במה המאפשרת התמודדות עם אתגרים שונים, חיוביים ושליליים. לאדם ניתנה יכולת בחירה בין שני הצדדים בשווה. ותכליתו בעולם להתגבר ולנצח בהתמודדויות אלו ובכך להשיג ולקנות את הטוב בעצמו. והרי זוכה הוא בהטבה המושלמת הניתנת לו בזכות ולא בחסד.
מה צריך לעשות פה? הקב"ה אמר לנו מה הוא רוצה מאתנו, הוא נתן לנו הנחיות ברורות ביותר, וצרף לנו את ספר הוראות היצרן - את "ספר התורה", כדי שנלך לאורו ונקיים את המצוות הכתובות בו, ואכן אדם הנצמד להוראות ונוהג על פיהם, הוא מנצל את מקסימום הפוטנציאל הטמון בו, לחיים טובים כאן בעולם הזה, כן הוא נשמר מפגעי העולם, וחי חיים מאושרים מועילים ופוריים, שהעינוג והעידון האמיתי והגבוה ביותר, הוא מאותם עינוגים הנובעים מן ההנאה הרוחנית, אשר כידוע לכל אינטלקט- שאין שום הנאה גשמית מכל סוג ובכל רמה שתהיה, אשר תוכל להתקרב לרמת הנאה רוחנית. משום כך ברא הקב"ה את עיקר האדם ממהות רוחנית, כדי שבכך תהיה לו שייכות ויכולת לקבל ולהתענג וליהנות מן ההטבה הרוחנית המושלמת. ובנוסף לכך – זוכה גם להמשכיות טובה ומבורכת שהם חיי העולם הבא.
