טפח ממידת חסדו הגדולה של אברהם אבינו, נחשף לעינינו בהכנסת האורחים שלו כלפי שלושת האנשים שניצבו לפניו בפתח האהל כחום היום. יציאתו של אברהם לקראת אורחים לא ידועים, בלב מלא שמחה, למרות מחלתו. העמדת כל בני הבית הכן למענם, והזריזות שבה התבצעו הדברים כדי להנעים לאורחים את שהותם, פותחים לפנינו אופקים חדשים במידת החסד. מובא בחז"ל (בבא מציעא דף פ"ו, ב') שהסעודה שערך אברהם אבינו לאורחיו עולה על הסעודה שערך שלמה המלך בשעת גדולתו. אברהם שחט עבור אורחיו שלושה בני בקר במטרה להאכילם שלוש לשונות בחרדל, מאכל משובח מאד. אברהם אבינו הוכיח במעשיו שלא זו בלבד שהוא מוכן לכבד את אורחיו בנדיבות מופלאה, אלא שכל מעייניו נתונים לאירוח זה, כדי להעניק לכל אחד מהם יחס אישי חם.
מעשי חסד הנובעים מעומק האמונה בבורא, כפי שנעשו על ידי אברהם, שונים שוני רב ממעשים הנובעים ממניעים אנושיים גרידא. לא זו בלבד שחסד הנובע מאמונה פורץ את כל המגבלות, אלא שיש בו מעלה נוספת, והיא קיומו הממושך. אמנם יחסי חברה תקינים הם נאים כשלעצמם, אולם אין בכוחם להחזיק מעמד בתנאים קשים. חולשתם מתגלה כאשר הם מתנגשים באינטרסים אנוכיים. באותה שעה נודע כמה חלשים ורופפים הם. עיקרון זה לימד אותנו אברהם אבינו, בתשובתו לאבימלך מלך גרר כאשר הוכיחו על התנהגותו בפרשת שרה, התנצל אברהם לפניו ואמר (כ, יא): "כי אמרתי, רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". כאשר נימוסי החברה הם הקובעים את ערכיה, הערכים מתמוססים בקלות מול אינטרסים אנוכיים. רק הטבה שתשתיתה היא יראת שמים, עומדת לעד.
המציאות מלמדת שאי אפשר לסמוך על רגשותיו של האדם בלבד. אדם נראה כמלא רחמים, ולעתים מתברר שתנאי החיים הם שהכתיבו לו עמדה זו, ועם השתנות המצב, אותו אדם עצמו הופך למלא משטמה וזעם, עד שהוא מוכן להרוג את מי שעומד בדרכו. כאמור, מידות שמוצאן אנושי בלבד משתנות לנוכח הנסיבות.
שונים הם פני הדברים כאשר ההטבה אינה פרי רצון שרירותי, אלא יש לה יסוד ברוחניות. כאשר האדם מוכן לכוף את שרירות לבו בפני הרצון האלוקי, מעשיו נכללים במסגרת מחייבת שאין אפשרות לחרוג ממנה. כאשר נקודת המוצא היא ההכרה של חובת האדם בעולמו, נוצר מחסום מול יצריו של האדם, וההטבה מתבצעת גם בתנאי לחץ.
