המאמין מקשר בין המאורעות ורואה בהם את יד ההשגחה העליונה. על פי מבט זה גם הטבע וגם הנס קשורים לקטגוריה אחת ששמה: השגחתו הפרטית העליונה של ה' על עמו ישראל.
בורא העולם ומנהיגו הוא הקובע מה יתרחש בכל רגע ורגע. אמנם חוקי הטבע הינם יציבים וקבועים, ורק לעתים נדירות הקב"ה פורץ את מסגרותיהם כדי לחולל נס על-טבעי, אולם גם בתוך מסגרת הטבע הקבועה, השגחת הקב"ה הינה מדוקדקת ביותר. אם מאורע מסוים אירע דווקא ברגע זה, או אם מחלה מסוימת פגעה רק באדם זה ולא באחר, הרי זה משום שכך רצתה ההשגחה העליונה.
על המאמינים בהשגחת ה' מוטל לאמץ עיקרון ברור לחלוטין. אין כל הבדל אם הנס חורג מגדרי הטבע או שהוא נעשה במסגרתם. קריעת ים סוף אירעה רק פעם אחת במרוצת אלפי שנות ההיסטוריה, והיה זה בדיוק ברגע שבני ישראל הוצרכו לישועה. ברגע שלאחר מכן שוב חזרו המים למסלולם הרגיל והטביעו את חיל פרעה. עובדה זו מגדילה את ממדי הנס המופלא, גם בלי להתייחס לשאלה, באיזו דרך ובאילו נסיבות הוא התחולל.
כאמור, ניתן להתבונן בשרשרת מקרים משני היבטים שונים. מחד, ניתן לחשוב שכל חוליה בשרשרת עומדת בפני עצמה, ארעית ובודדת. מאידך, ניתן לראות כיצד כל החוליות אחוזות זו בזו, יוצרות שילוב ובונות מערכת שלמה. האדם המאמין רואה את הקשר בין המקרים, את השילוב המיוחד ביניהם, את העיתוי המדויק להפליא, וממילא מבחין ביד העליונה המכוונת אותם. לעומתו, הבלתי מאמין אינו זוכה להבחין בקשר, ולגביו, כל פרט הינו מקרי, חסר משמעות כוללנית, אבק האובד בשולי היקום.
אדם שיתבונן במשקל הדברים וינסה להעריך את היקפם, את תזמונם ואת היותם קשורים לחוליות נוספות, לא יוכל להיוותר אדיש.
