גילֹה הינה שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה בשנת 1971, כאחת משכונות הטבעת. בשכונה מתגוררים כ-32000 נפש‏‏, גילה היא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית - שיא גובהה הוא 857‏‏‏‏ מטר מעל פני הים.

מיקומה הנוכחי של השכונה גילה מזוהה עם גילה המקראית בזכות שמירת שמו מהעבר של הר גילה ושמו של היישוב הערבי בית ג'אלה. במקום התגלו עתיקות המתוארכים לתקופה זו, אישיות ידועה שגרה בגילה בימי בית ראשון הוא אחיתופל הגילוני (שמואל ב' ט"ו י"ב).

האזור המשיך להיות מיושב אף לאחר תקופת המקרא בזכות מספר מעינות המצויים בסביבה, ביניהם עין יעל ועין לבן.

בימי התקופה העות'מאנית המקום יושב על ידי משפחות ערביות מהסביבה, ומספר כפרים ערביים כבית ג'אלה, אל-מאלחה ובית צפאפא הקיפו אותו. במלחמת ששת הימים, 1967, נכבש האזור וסופח לירושלים. במסגרת שכונות הטבעת שנבנו סביב לעיר לאחר המלחמה, הוקמה במקום שכונת גילה.

במהלך אינתיפאדת אל אקצא, שימשה שכונת גילה כמטרה לירי של מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלה ואל חאדר. במשך שנת 2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג במהלך תקיפות אלו, אך מספר אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה. כמו כן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה חומת בטון המונעת ירי נשק קל לעברה.

גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס יותר מ-880 מטר והוא הופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה ניתן למצוא את בית ג'אלה, אל חאדר ובית לחם. ממזרח לגילה ניתן למצוא את שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן תחילה אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח.

כאשר השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב) כגון מלחה, בית צפאפא, וקטמון. ממערב לגילה חולש הר גילה כאשר בעמק ביניהם נמצאים מספר מעיינות.

גילה ידועה כשכונה עם מסלולי רחובות מסובכים, וכאזור קשה במיוחד להתמצאות. היא משתרעת על שטח גדול מאוד, יחסית לשכונות המגורים הוותיקות של ירושלים, והמבנה שלה היה זר מאוד לתושבי העיר שגרו בעיר לפני הרחבתה בעקבות מלחמת ששת-הימים, והורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. הסיבה למבנה הרחב והמסורבל נובעת בין היתר מבנייה מהירה וחפוזה מעט, הקשורה לדיון שהתקיים באו"ם בעניין סיפוח ירושלים למדינת ישראל בשנות ה-80.

בכך רצתה ממשלת ישראל ליצור עובדות בשטח, כדי "לאלץ" את מדינות האו"ם להכיר בסיפוח, ולהעביר מסר ברור שאיחוד ירושלים הוא עובדה מוגמרת. גם הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים ידוע כקומפלקס מסובך ומסורבל, ומאותה סיבה מדינית.

ישנה חלוקה בין שטחיה של גילה: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. חלוקה זו היא לפי מספרי הבתים (1-199 גילה א'. 200-299 גילה ב' וכו') ולא לפי חלוקה מגזרית כלשהיא. בתוך השכונה קיימים שני אזורי משהב (בגילה ה' ובגילה א') המיועדים לאוכלוסייה הדתית. בנוסף יש גרעין של משפחות צעירות אשר ממוקם היכן שהיה עד אמצע שנות ה-90 מרכז קליטה.

 

האדריכלים שתיכננו את שכונות הטבעת ובכללן גילה, חששו שבשל בניית שכונות ענק באזורים המרוחקים ממרכז העיר, יאבדו השכונות את זהותן הירושלמית. על כן דאגו לשוות לארכיטקטורה המקומות מאפיינים מסורתיים של בנייה ירושלמית. כך למשל הוקמו בשכונה צברי בניינים המקושרים זה לזה, ואשר כוללים חצרות פנימיות, בדומה לבתים בעיר העתיקה. כמו כן, הבתים שבחצר חוברו זה לזה בצורה דומה לחומת העיר העתיקה. הבנייה בשכונה משתמשת במאפיינים נוספים של בנייה מקומית, כגון פתחי חלונות קמורים, קשתות, אבן ירושלמית, ועוד

בגילה מצויים 26 בתי כנסת ושני מקוואות המספקים את צורכי האוכלוסייה הדתית של השכונה. לגילה שני רבנים ראשיים, הרב האשכנזי הרב אליהו שלזינגר והרב הספרדי הרב משה בן אבו.