כמעט לכל אשה מתברר לאחר נישואיה, שבן זוגה שונה, במעט או בהרבה, מכפי שהכירה אותו לפני נישואיה. לרוב, בן-הזוג מתגלה חיובי פחות מכפי שנראה קודם לכן. מצב זה מוכיח כי הניסיון להכיר את בן-הזוג לפני הנישואין אינו תורם אלא מעט להיכרות אמיתית, גם אם לעתים קדמה לנישואין תקופת היכרות ארוכה וממושכת. מתברר אפוא, שמערכת ההיכרות האישית אינה תורמת כמעט מאומה להיכרות הדרושה לצורכי נישואין.
הדבר הוכח במחקרים רבים. החוקרים שאלו את השאלה הבאה: "אילו ניתנה לך אפשרות חוזרת להינשא, כלום היית בוחרת בבן-הזוג שהינך נשואה לו היום?" 57% מהנשאלות השיבו בשלילה.
העובדה שבן-הזוג נראה באופן שונה לאחר הנישואין, אינה נובעת מכך שהתנהגותו השתנתה, אלא משום שלאחר הנישואין נבחנת התנהגותו מזווית ראייה שונה. בתקופה של טרום הנישואין מוקדשת תשומת לב יתרה לתכונות החיוביות. הן מקבלות משקל רב בהרבה, מאשר בתקופה שלאחר הנישואין. ומאידך, התכונות השליליות נראות לפני הנישואין פחות משמעותיות מכפי שהן. ראייה זו נובעת מתכונה אנושית הקרויה 'עיוות פרופורציות'.
כאשר אדם משתוקק לדבר מה, הנתונים החיוביים נראים לו חיוביים מאד, ולעומתם, הנתונים השליליים מתגמדים. כך הם פני הדברים גם במערכת הכרת בן-הזוג. תכונה שלילית מתגמדת באמצעות התחושה – "זו תכונתם של כל הגברים", "אוכל לשכנעו לאחר הנישואין להתנהג באופן שונה". תכונות החסרות לו, נדחות בתירוץ: 'אני שונה מאחרות, אוכל להסתדר עמו, או 'הוא מתנהג אל חבריו באופן בלתי אנושי, אך אלי הוא מתנהג במסירות רבה'.
לאמיתו של דבר, בני זוג כמעט אינם משתנים לאחר עומדם מתחת לחופה. השוני מתמקד רק בצורת הראייה. תכונות שהקסימו אותנו לפני הנישואין, נראות לנו עתה כתכונות בסיסיות, ותו לא. לעומתן, התכונות השליליות שנראה היה בתחילה שממדיהן מזעריים, נראות עתה עקרוניות וחשובות, עד שמתעורר ספק, אם היה זה מן התבונה להינשא לאותו בן זוג. הדבר שיקבע את הסתגלותם ההדדית של בני הזוג ואת הצלחת הנישואין, תלוי בשאלה כיצד הם ישכילו לחיות יחדיו לאחר הנישואין, הידעו לנהל את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה? כיצד יתמודדו עם הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה? וכיצד יתייחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח? מובן שנושאים אלה ודומיהם, אינם ניתנים לבדיקה לפני הנישואין. שאלות אלו מחייבות היערכות מיוחדת שתתן כלים להתמודדות נכונה.
מחקר נוסף שנערך בארץ, בקרב נערות יהודיות שהתחברו ונישאו לבחורים לא יהודיים, העלה נתון קיצוני ביותר בהקשר להבדל המהותי ביחסו של הבחור לנערה לפני הנישואין ולאחריהן, היו שהיטיבו להגדיר זאת כך – לפני הנישואין הוא התייחס אלי כאל מלכה! אך לא ארכו הימים ונהפכתי להיות אצלו לשפחה מושפלת, מוכה ומבוזה. ולאור זה אנו שואלים – הוא אכן השתנה?
